מאגר סיפורי מורשת

הסבא הגיבור שלי

בשנת 1980 סבא אהרון התגייס לצבא. מכיוון שהמצב הביטחוני בארץ היה קשה ומדינת ישראל עמדה לפני מלחמה, לסבא לא נתנו מספיק זמן להתאמן. לכן את הטירונות שלו הוא סיים תוך שישה חודשים. סבא שלי הוא בן אדם חברותי מאוד, ולמרות תקופתו הקצרה בטירונות הוא הספיק לרכוש חברים רבים. התנאים בצבא היו קשים מאוד אבל סבי לא התלונן כלל. הוא נהנה להיות בקרב החברים שלו.

בשנת 2002 התחילה מלחמת "שלום הגליל". סבא התגייס לצבא כחייל מילואים.

במהלך המבצע הצבאי, סבא אהרון נכנס 12 פעמים לשטח לבנון. היה לו קשה מאוד לראות את חבריו  נפצעים ונהרגים אל מול עיניו.

במהלך שיחתנו, סבא סיפר לי על מקרה שקרה לו במלחמת לבנון.

הוא ועוד כמה חיילים נכנסו לתוך בניין בכדי לנוח ולצבור כוחות. בין חבריו לקרב, היו אנשים שונים, צברים שנולדו בארץ, ועולים חדשים מרוסיה שבקושי דיברו עברית. לא היה להם מספיק מקום לכולם, בכדי לשבת בסלון, לכן חלק מהחיילים התרכזו במרתף. יום אחד החיילים החליטו להתחלף. אלה שהתמקדו בסלון ,כולל סבא שלי, ירדו למרתף, ואלה שהיו במרתף עלו לסלון.

לפתע הם שמעו רעש חזק של פצצה (מסוג בזוקה). החיילים מיהרו לעלות  במדרגות בכדי לראות מה קרה. המחזה שראו עיניהם היה מזעזע, גופות, שלוליות דם בכל מקום ועוד תמונות קשות לצפייה. סבי הבין שחבריו אינם בחיים.  תמונה נוראית זו עומדת מול עיניו  של סבי עד עצם היום הזה.

סבא שלי  נשאר בחיים והוא מבין שזכה לנס גדול. על הנס הזה הוא מודה בכל יום ויום.

אני כל כך שמח שזכיתי לשמוע את סיפוריו המרגשים. אני מעריץ אותו מאוד כי הוא גיבור אמיתי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.