מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא אמנון

אלון עם סבא וסבתא באירוע משפחתי
ביום חתונתי
אני והקיבוץ

אני והקיבוץ

סבא אמנון נולד בשנת 1935 וגדל בקיבוץ מסדה בעמק הירדן. הקיבוץ נבנה בשנת 1937, כחלק מהתיישבות של חומה ומגדל אל גבול ירדן וסוריה. בקיבוץ גרו הילדים בבית ילדים, בנפרד מהוריהם,  שגרו בבית משלהם.

בבוקר, נסענו לבית הספר בעגלה רתומה לשני סוסים לסוסים וקראו בשם אדומה ו- חרמונה. בית הספר היה על יד קיבוץ דגניה א'.

בסיום יום הלימודים, חזרנו לקיבוץ לבית הילדים, אכלנו צהריים, הכנו שיעורים ואחר כך, התפנינו לטפל בבעלי החיים שפינת החי ובגינת הירק, שהיתה ליד בית הילדים. בשעה 4, הלכנו לבית ההורים למשך מספר שעות ובשעה שנקבעה מראש, ההורים החזירו אותנו לישון בבית  הילדים. בלילה, הייתה לנו שומרת לילה, ששמרה על כל בתי הילדים. כך התנהלו החיים שלנו בקבוצה של ילדים בני אותו גיל.

היתה לנו תורנות בפינת החי ובגינה, היתה לנו סוסה, שעליה למדנו לרכב. וזוג אופנים אחד לקבוצת הילדים. שיחקנו משחקי חברה שונים כמו מחניים, סוס ארוך,  דג מלוח, דודס, כדורגל   ומחבואים. היו לנו חיים נעימים טובים  שמחים עם הרבה פעילות.

עם הכרזת המדינה בפרוץ מלחמת העצמאות, היתה הפגזה קשה על הקיבוץ. את הילדים והנשים פינו מהקיבוץ למושבה כינרת, שהיתה רחוקה יותר מהגבול. ומשם באישון לילה נסענו לחיפה. בחיפה על הכרמל שכרו עבורנו בית גדול, ששימש בעבר את הצבא הבריטי וכולנו גרנו שם ביחד.

בחיפה, התחברנו עם ילדי סניף הנוער העובד וסדר היום שלנו היה בהתאם לתנאים החדשים. אני, שהייתי בקבוצה של ילדים בוגרים, הוחזרנו בין הראשונים לקיבוץ ומצאנו קיבוץ הרוס. עזרנו לנקות ולשפץ את ההריסות וכך העברנו את הימים בין ההריסות.

כעבור תקופה קצרה, חזרנו ללמוד בבית הספר ולהשלים את החסר. אחרי הלימודים חזרנו לשגרה של ימים רגילים. כדאי לציין שבר מצווה לא חגגו לנו, בעקבות האירועים החריגים.

וכך גדלנו, לתפארת הקיבוץ ומדינת ישראל!

הזוית האישית

היסטוריה – למדתי על תולדות חיים.  מתעד: כייף למידה. שמעתי דברים חדשים שלא ידעתי.

מילון

אר אז דו
הוא פה

ציטוטים

”דם זה לא מים“

הקשר הרב דורי