מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא אמנון סיפורו של צבר

אורי ואמנון בחדר מחשב
אורי ואמנון במפגש הפתיחה
אהבת הארץ ניכרת בכל מעשיי ופעולותיי לאורך כל הדרך זאת ארצה להנחיל לנכדיי

אספר את סיפורי כיליד הארץ, אשר שורשיו נטועים בהקמת המדינה ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל. זהו סיפור על חוויות ילדות על הגשמה ואהבת החיים בארץ ישראל. נולדתי ב- 11.4.1947 ,שנה לפני מלחמת השחרור. משפחתי התגוררה במושב גני-יוחנן, היה לנו משק קטן ובו מספר פרות, אווזים ותרנגולות. אבי עבד כנהג מכלית דלק, אמי טיפלה במשק. זיכרונות של ילד : נסיעה על סוס ועגלה להביא ירק לחיות, כיתה א', פחד מזריקות.
 
המעבר לקיבוץ כפר מנחם
בשנת 1955, עברנו לקיבוץ "כפר-מנחם", המשפחה שוכנה ב"צריפון" ארוך שחולק לחדרים ע"י מחיצות ובכל חדר שוכנה משפחה אחרת. הייתי בכתה ב'. השינוי היה משמעותי, כמי שהיה רגיל לישון בבית ההורים, הופתעתי לגלות, כי בקיבוץ נוהגים אחרת: כל קבוצת גיל שוכנה 24 שעות ביממה, מהגן עד הגיוס לצבא ב"בית- ילדים"  שכולל לימודים,  חדר-אוכל, פעילות חברתית, מקלחות משותפות ולינה. לקבוצה שלי קראו "נשר" (היו גם "רימון", "רקפת", "אילה" ועוד) .
 
המטפלת ליוותה אותנו לאורך היום והייתה אחראית על הטיפול בילדים, מזון, ניקיון, פעם בשבוע נערך ניקיון יסודי במבנה בהשתתפותנו. בשעות הצהריים הייתה מגיעה "מקימה" שדאגה להקמה מהמנוחה ש"נגזרה" , וכן לארוחת ארבע בבית הילדים. מחנך הכיתה היה אחראי על חינוך, לימודים וחיי חברה. בזמן מנוחת הצהריים, היינו חייבים לנוח או לישון, לפעמים היינו "מבריזים"  דרך החלונות בחדרים, לאחר שסידרנו את המיטות כאילו מישהו ישן בהן. …בשעות אחה"צ כששוחררנו מ"לפיתת" המטפלת/מחנך, היינו נפגשים עם חברים, מנהלים קרבות בומבלך (פרי האזדרכת), הפרי נורה ע"י "טפו…טפו…" דרך צינור חשמל מתכתי.  היינו בונים במתבן בעזרת חבילות הקש, חדרים ומחילות ומתחבאים בהם….את הבגדים מהמכבסה היה מפזר מוטקה עם הפרד "פארוק", מאוד נהנינו לבלות על ערימת שקי הכביסה. במכבסה היינו מבלים בגלישה על כבלי הפלדה שהיו מתוחים על גלגלות.
 
בית הילדים היה בעצם הבית שלנו ורק בין השעות 16 19 יכולנו לבלות גם בבית ההורים. ב- 19:00 היינו חוזרים לבית הקבוצה לארוחת ערב ולפעילות חברתית.
תמונה 1
 
אכלנו ארוחות בבית הילדים, אסרו עלינו להיכנס לחדר-האוכל, בזמן שההורים אכלו, חיכינו להם על הדשא הגדול. בלילה, המטפלת או המחנך היו אחראיים על  השכבה וכיבוי אורות בשעה 21:00. אחד הסיפורים הזכורים  לי במיוחד, היה על עופר איילים שננטש ע"י אמו, הוא נאסף לקיבוץ והתרגל לילדים, הוא היה הולך אחרינו כמו כלב ומלווה אותנו בדרכי הקיבוץ, עד שלצערי  פעם אחת הוא הורעל בטעות ומת.  
 
תמונה 2
 
בשבתות טיילנו מחוץ לקיבוץ לגבעת הכלניות, נרקיסים והרקפות, אספנו פטריות (אורניות) גם לצריכה פרטית וגם למכירה ל"תנובה". אני זוכר משחקים מקייטנות בחופשים, פרט לבניית ארמונות חול (בדרך כלל בחופים כמו פלמחים, יקום) היו : הוקי תחנות – מכים בכדור טניס עם אלה ורצים סבב של תחנות. עיגול ומקל – בעזרת קרש שטוח מקפיצים מקל עגול (של מטאטא) מחודד בקצוות מכים בו ואז רצים בין תחנות (משחק מאוד מסוכן). שמור על הדגל – במיוחד בקיבוץ בחורשות בין העצים, שתי קבוצות מסמנים עיגול ובתוכו דגל, לאחר שמאתרים את המיקום מנסים לגנוב את הדגל ללא שבויים (כאלה שנתפסו). סקטים (גלגיליות היום) על המדרכות בקיבוץ, במיוחד נהנינו בירידות.
 
בערבים לאחר פעילות חברתית כלשהיא כמו משחקי חברה, שיחת קבוצה, ועוד, היו המחנך או המטפלת משכיבים את הקבוצה לישון (כך מגיל הגן עד כיתה ז'). היינו נשארים לבד בבית הילדים עד הבוקר, פרט לסיור מזדמן של השומר (לא תמיד) ורק בשלב מאוחר יותר, הותקן אינטרקום שחיבר את בתי הילדים למקום בו ישב שומר הלילה. כשיצא ה"משכיב" היינו משתוללים מדי פעם במסדרון המבנה.
 
לעתים בחופשות, היינו מתארגנים בקבוצות ויוצאים לצבוע ילדים בכיתות אחרות (את הצבעים היינו מכינים לבד כמו בליל של צבעים, ביצים, משחת שיניים, משחת נעליים ובעצם כל העולה על הדעת). כהגנה מאלה היינו מכינים מלכודות בכניסה לחדרים, כך שמי שפותח דלת נופל עליו משהו כמו קערת מים, קערה מלאה בכלי אוכל ועוד…..
בתקופת הנעורים עלינו ל"מוסד" (חטיבה, תיכון כיתות ז' י"ב) ואנו כבר בוגרים, במקום מנוחה התחלנו לעבוד בענפי הקיבוץ השונים, בכיתה ז' שעה ובכל שנה נוספה שעה. העבודות המועדפות עלי היו בתחום השלחין והפלחה, ענפים בהם הטרקטורים למיניהם היו אטרקטיביים לנו. בנוסף היינו משתתפים "בגיוסים" של חברי הקיבוץ לעבודות כמו דילול כותנה, עישוב כותנה, קטיף פירות מסיק זיתים ועוד. כשנטעו פרדס חדש, היינו חופרים גומות בעזרת מעדר ומשקים ע"י מילוי הגומה בעזרת צינור מים.
 
הכניסה ל"שומר הצעיר" לוותה בסדרה של פעולות אומץ/הפחדה שתוכננו ע"י כיתה י"ב "ליבנה" והמדריך במחצבה, מערבית לקיבוץ. בתנועה עסקנו בפעולות חינוכיות, שיחות קבוצה,יצאנו לטיולים במסגרת ה"שומר הצעיר" ברחבי הארץ  למשך מספר ימים, כשכל הציוד לטיול ארוז בתרמילים על גבינו ,כמה גברה הקנאה כשנפגשנו במטיילים מתנועות אחרות, שלוו ע"י רכב שסחב להם את הציוד…….
זכורה לי פעילות חינוכית שנקראה שלה"ב :שבוע להכרת הישובים בארץ, בהם ביקרנו בישובים שונים כמו עין החורש, מגידו, ירושלים, כפר דרוזי ועוד. עסקנו בחפירות ארכיאולוגיות במצדה בהנחיתו של יגאל ידין, שם היכרנו נערים ממקומות אחרים בני גילינו.
 
מורה הספורט שלנו היה מוטלה רוזנשטיין, שחקן כדוריד בהפועל ראשון לציון כדור-יד, מוטלה (בעזרתו של מייטק המחנך) ,לימד אותנו את תורת המשחק והקים שתי נבחרות נוער בנים ובנות. נבחרות הנוער הצליחו והיו מדורגות תמיד בראשות הטבלה. נבחרת הבנות אף זכתה 5 פעמים רצופות (1961 1966) באליפות המדינה. עד עזיבתי את הקיבוץ בשנת 1971 שיחקתי בקבוצת הכדור-יד והייתי אחד השחקנים הטובים בקבוצה. לאחר כ- 40 שנה, נפגשתי עם אחד הצעירים ששיחק אתנו אז ומדבריו הסתבר לי שהשתרש שם לזריקת הכדור בה הייתי משתמש "זריקת אמנון" (זריקת מותן).
 
 תמונה 3
 
לאחר שחרורי מהצבא, עבדתי בלול ונבחרתי לנהל את שלוחת הפיטום (למיטב זכרוני היה אז לול הפיטום, מטילות ומדגרה, הגדול במזרח התיכון). במסגרת תפקידי קיבלתי טוסטוס שעזר לי לעשות סיבובי השכמה לעובדים, שאיחרו להעמסת העופות בבקרים (אותם אמורים לספק למשחטה). הכלובים אז היו כלובי מתכת כבדים, אותם העמסנו על עגלה. בלול עסקנו במגוון גדול של עבודות: האכלה, חיסונים, "השכבה" ריכוז אפרוחים מתחת למבער גז לחימום וסגירת החלונות למניעת חדירת קור, ניקוי הלולים (הוצאת זבל) בגמר להקה, הכנה מחדש של בתי האימון לקבלת להקה חדשה (אפרוחים), שטיפת המבנה וחיטוי, פיזור שבבי-עץ כריפוד לאפרוחים, ניקוי מכלי המים והאוכל (למניעת מחלות)  וחוזר חלילה.
 
חתונה בקיבוץ זה משהו מיוחד!
 מאחר והחלטת החברים הייתה שלא תדרוך כף רגלו של רב בשטח הקיבוץ, מי שרצה כמונו חופה, היה צריך להגיע לרבנות בגדרה. היו זוגות שרק נרשמו אצל הרב כנשואים. מסיבות הנישואין בקיבוץ, נערכו תמיד למספר זוגות יחד על מנת לחסוך בהוצאות. בחתונה שלנו היינו ארבעה זוגות!
 
תמונה 4
החתונות נערכו על הדשא המרכזי מול חדר האוכל. רותי ואני התחתנו ב- 18/9/1969 בקיבוץ. הבית הראשון שלנו לאחר תקופת הנישואים היה ללא שירותים, בעצם חדר ומרפסת קטנה עם כיור. היו מקלחות ציבוריות, תאים פתוחים ושירותים ציבוריים במספר מקומות בקיבוץ. כך התחלנו את חיינו כזוג.
 
בשנת 1971 עזבה משפחתנו: רותי אני והבת לימור (בת 10 חודשים) את הקיבוץ. התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית, בתחום הפלסטיקה (ייצור מעגלים מודפסים, ציפויים למיניהם, יציקות ועוד). במהלך שנות עבודתי, עבדתי גם בתחום טילי-ים ובתחום חלל בנושא תחנות קרקע. אחרי 37 שנים בתעשייה-האווירית פרשתי לגמלאות.
שירותי הצבאי
התגייסתי לחיל השריון בתאריך 8.11.1965 ושירתי בצבא 3 שנים. את שירותי הסדיר עשיתי בגדוד שריון 79 חטיבה 7, גורודיש היה מפקדה באותו זמן, הוא טבע בנו משפט שליווה אותי לכל אורך כל שירותי הצבאי "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל עיניו", המשפט מבטא את האומץ ועוז הרוח של הלוחמים שהפגינו מסירות ורוח לחימה למרות כל הקשיים. סיימתי את שירותי הסדיר בדרגת סגן ב- 4/11/1968.
 
במהלך שירותי בצבא סדיר ומילואים מילאתי תפקידים שונים : מפקד מחלקת טנקים, מפקד פלוגת טנקים, קצין מבצעים בחטיבת טנקים וקצין אג"מ אגד תחזוקה. השתתפתי במלחמות : ששת הימים, ההתשה  (שהחלה עם סיום מלחמת ששת הימים), מלחמת יום הכיפורים  ומלחמת שלום הגליל.
 
במהלך חיי היו לי תחביבים שונים: צילום, כדור-סל, כאשר בתחום זה ניהלתי ושיחקתי בקבוצה מעובדי המפעל "מבת" בליגה למקומות עבודה. גלישת רוח ,זהו תחום שבו הוגדרנו בעיתונות כ"חולי רוח" מאחר וכל פעם שהחלה רוח בים, השתדלנו לעזוב מיד הכול ולרוץ לים על מנת ל"תפוס" את הרוח.
 
העשרה
כפר מנחם: "כפר מנחם הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בשפלת יהודה, כ-9 ק"מ מגדרה.כפר מנחם הוקם לראשונה כמושב בשנת 1935 על ידי קבוצת פועלים בשם "ארגון מנחם" (על שם מנחם אוסישקין) שנתארגנה ברחובות. עם פרוץ מאורעות 1936 המקום נעזב ונהרס בידי הערבים‏. ב-28 ביולי 1937 הוקם המושב מחדש במסגרת יישובי חומה ומגדל אך לא החזיק מעמד". ( ויקיפדיה)
תשע"ו

מילון

כפר מנחם
כפר מנחם הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בשפלת יהודה, כ-9 ק"מ מגדרה.כפר מנחם הוקם לראשונה כמושב בשנת 1935 על ידי קבוצת פועלים בשם "ארגון מנחם" (על שם מנחם אוסישקין) שנתארגנה ברחובות. עם פרוץ מאורעות 1936 המקום נעזב ונהרס בידי הערבים‏. ב-28 ביולי 1937 הוקם המושב מחדש במסגרת יישובי חומה ומגדל אך לא החזיק מעמד.

קרבות "בומבלך"
קרבות עם פרי האיזדרכת

ציטוטים

” "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל עיניו" ביטוי לאומץ לב ומסירות אין קץ“

”אהבת הארץ ניכרת בכל מעשיי ופעולותיי לאורך כל הדרך זאת ארצה להנחיל לנכדיי“

הקשר הרב דורי