מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא אבי אליטנסקי

סבא אבי והנכדה אגם
הוריו של סבא אבי
סבא אבי מספר על חייו לאגם

הכל התחיל בשנות הארבעים המוקדמות. עיר קטנה בשם אידרנה בטורקיה (תחת השלטון המוסלמי), קהילה יהודית מאוד גדולה ואמי שהייתה מאוד יפה. סבי וסבתי ז"ל מאוד גוננו עליה מפני משפחות מוסלמיות שבאו לבקש את ידה, סירבה ודרך משפחה באיסטנבול עשו שידוך לאמי שהתחתנה עם בחור מאיסטנבול בשם מנטש אליטנסי.

תמונה 1

הם התאהבו לאחר מכן ילדו את אחי בטורקיה. בשנת 1948 עלו לארץ ישראל.

לא הכול היה קל …

כשהם עלו לארץ נאלצו לגור באוהלים, היה קשה מבחינת הפרנסה וקליטת השפה החדשה. בשנות החמישים המוקדמות הם עברו להרצליה לבית קבע. בשבילי הכל התחיל בהרצליה, בבית בו גדלתי, שם נולדתי כשהשכנה שלנו הייתה המיילדת, כן אני מדבר על שנות ה-50.

תמונה 2

גדלתי בשם אברהם אליטנסי ואני זוכר שגדלתי בבית עם המון אהבה ודאגה מההורים וכאשר אבי היה המפרנס בביתנו אני זוכר את אמי בתור הדומיננטית ששמרה עליי כאשר היו לנו שכנים לא הכי טובים, בזכותה אני מי שאני כיום.

בגיל 17 הצטרפתי לפרויקט של "הנוער העובד והלומד". הפרויקט התקיים בקיבוץ ארז ובו עשינו שירות ללא תשלום ולאחר מכן התגייסנו. את השירות בצעתי בגדוד הצנחנים של הנח"ל בתור חובש קרבי.

תמונה 3

תמונה 4

תמונה 5

חוויתי הרבה מלחמות  במהלכן כמה מחברי נהרגו במהלך המלחמות עד היום זה לא עוזב אותי…

תכננתי לחזור לקיבוץ ואז בסיום השירות שלי, הורי עברו תאונת דרכים קשה ולאחריה נאלצתי לעזוב את הקיבוץ בכדי לטפל בהם.

התחלתי לעבוד כנהג אוטובוס בתיירות היות ועבדנו עם תיירים הרגשתי כאילו אנו השגרירים מכיוון שהתיירים שהגיעו לארץ לא הכירו עוד ישראלים חוץ ממני ומהמדריך. אני זוכר שבאחד מהמקרים הגיע לארץ ממקסיקו יהודים ממקסיקו (עשירים) שהביאו לארץ את השרה לתרבות (אחותו של נשיא מקסיקו). המטרה הייתה להגיע לנשיא דרך אחותו כדי שימכרו לנו נפט. ביום השני להגעתה שעלו לאוטובוס המדריך אומר לשרה שאני מדבר לדינו לאחר ששאלה עם הוא מכיר מישהו שמדבר לאדינו, מאותו רגע היא לא עזבה אותי עד שטסה למקסיקו בחזרה.

בערב האחרון התקיימה מסיבת קוקטיילים במלון הילטון ירושלים, הגיעו לשמה כל ראשי המדינה, ראש הממשלה שרים, חברי כנסת. כולם מחכים לשרה שתרד למסיבה, היא לא ירדה ואז בא אלי מאחורה המאבטח של פרס ואומר לי שאצא החוצה מכיוון שאני נהג ואסור לי להיכנס. מי שקלט את הוויכוח היה העוזר של ניסים גאון, האדם שאירגן את המשלחת, הוא בא ושאל אותי: "מה קרה?" אמרתי לו שהמאבטח מבקש ממני לצאת החוצה, אז העוזר פנה לאיש ביטחון ושואל אותו אם הוא יודע מי הוא, המאבטח אמר שכן ואז הוא אמר לו:  "עוד מילה אחת, אתה אומר לאבי ואתה עף החוצה בעצמך". כאשר האיש אבטחה התרחק שאלתי אותו מדוע השרה מתעכבת והוא אמר לי שיש בעיה, מכיוון שהיא לא רוצה לרדת כי היא עייפה מדי. אני שאלתי אותו מה עושים? והוא אומר שהוא לא יודע כולם אובדי עצות.

ברוב חוצפתי אומר לעוזר אתה רוצה שאני אנסה לשכנע אותה. הוא מסתכל עליי בזלזול ואומר כו אתה תצליח לשכנע אותה? ברגע הפנים שלו נעשות רציניות והוא אומר לי רגע אני כבר חוזר. הוא הלך לבוס שלו ושאל אותו, הבוס שלו אמר לו שאין מה להפסיד ואולי הוא יצליח לשכנע אותה, הוא חזר ואמר לי לעלות. באותו רגע הלב שלי התחיל לפעום ואני שואל את עמי לאיזה מצב הכנסתי את עצמי?. לא הייתה לי ברירה נכנסתי לחדרה והיא נורא שמחה לראות אותי שאלתי אותה אם יש מצב שבו אני אשכנע אותה לרדת, דיברתי איתה ואז היא אמרה ששכנעתי  אותה והיא תרד למרות העייפות והרוב בשבילי. היא אמרה שהיא תרד אבל יש לה רק בקשה אחת והיא שאני אלווה אותה יד ביד לאולם. אמרתי לה אוקי אבל ברגע שאת נכנסת אני נעלם.

וככה היה זהו אחד מהרגעים שבו הרגשתי כמו שגריר טוב וסיפוק מעבודתי. בעוד מקרה הסעתי קבוצה של תיירים ממקסיקו ובאמצע הנסיעה אני שומע צעקות ואנשים אומרים: "אנחנו ניקח את יוסי ואבי למקסיקו כדי שיראו מה זה מקסיקו באמת", אני וההומור הישראלי שלי עצרנו את האוטובוס בצד הסתובבתי אליהם ואמרתי להם: "כן, כן, רק הבטחות שומעים מכם" כולם צחקו והמשכנו בנסיעה. לאחר חודש ימים קיבלתי שיחת טלפון מיוסי (המדריך) שמחכים לנו 2 כרטיסים על מטוס למקסיקו, טסנו ושהגענו למקסיקו חיכו לנטו כל הקבוצה ואמרו:  "אתם קרעתם אותנו שהגענו לישראל ועכשיו נחזיר לכם באותו מטבע" וכך היה, כל היום טיילנו במקסיקו עם הקבוצה ועוד מדריך שמדבר עברית וכל לילה המשפחות של הקבוצה היו רבות מי יארח אותנו לארוחת ערב.

באחד הימים היינו אמורים ללכת לשמוע הרצאה שהמדריך שלנו העביר על ישראל ואחד מהמקומיים בא והראה לנו על מפה מאיזה דרכים מותר לנסוע ומאיזה אסור. שאלתי אותו למה והוא אמר שבכבישים אלו יש שודדים. אני ויוסי שני "הרפתקנים" הסתכלנו אחד לשני בעיניים והחלטנו פה אחד שנסע מדרכים  אלו. יצאנו לנסיעה והסתכלנו על המפה, ונסענו דרך הדרכים האסורים. בהתחלה הכל היה בסדר אבל לאחר כמה דקות בא מצד הדרך ג'יפ ועקף אותנו, על הג'יפ היו שודדים חמושים שחיבנו עלינו את הנשקים ואמרו לנו לעצור. עצרנו ושוב שני ה"גיבורים" הגדולים יצאנו מהרכב שאלנו אותם מה קרה. הם שאלו אותנו מאיפה אנחנו ומה מעשינו פה. אמרנו להם שאנחנו מישראל ואנו צריכים להגיע לעיר הקרובה בכדי לתת הרצאה על ישראל, השודדים לא הבינו מה זה ישראל ואמרנו להם שאנו מבית לחם (ארץ הקודש) שהם שמעו בית לחם הם ירדו מהג'יפ וחיבקו אותנו ונישקו אותנו . הם החליטו ללוות אותנו לעיר הקרובה כדי שלא יתפסו אותנו עוד שודדים.

תמונה 6

תמונה 7

תמונה 8

עבדתי בעבודה זו מעל 30 שנה. לאחר מכן התיירות דעכה בגלל הפיגועים בארץ והחלטתי לשנות כיוון בחיי ולעבוד קרוב לבית באגד עוד 20 שנה. כיום אני גמלאי אני נהג מרוצים (אני הנהג והנכדים הם המרוצים) סבא וסבתא במשרה מלאה.

בשעות הפנאי אני אוהב לראות סרטים וסדרות בעיקר בז'אנר הפעולה.

חפץ שקרוב ללבי: "מאז שאני זוכר את עצמי היינו יושבים בשולחן ותמיד הוא היה שם (הכלי של המלח והפלפל) זהו כלי שלימים אחרי שאמי נפטרה אמרתי לעצמו שאקח את הכלי איתי, אותו ואת מכונת התפירה הידנית שעד היום כל פעם שאני מוציא אותם ומנקה אותם אני מרגיש שאמי עדיין איתי.

 

תמונה 9

הזוית האישית

אגם: תכנית מדהימה, מאוד נהניתי לשמוע את סיפור החיים של סבי ואת סיפורי המורשת של הסבים והסבתות האחרים, תודה רבה על הכל.

סבא אבי: תכנית מקסיה ומעשירה, מכיר עוד אנשים נפלאים, כל הכבוד לליאור שבחרה להשתתף בתכנית זו ולכל מי שטרח והשקיע. נהניתי מכל רגע, להיות בזמן איכות עם אגמי הנכדה האהובה, לשמוע סיפורים, להתרגש. תודה רבה על הכל.

מילון

מקסיקו
מקסיקו היא פדרציה בצפון אמריקה הגובלת בארצות הברית מצפון, בגואטמלה ובבליז בדרום-מזרח, באוקיינוס השקט במערב ובמפרץ מקסיקו ובים הקריבי במזרח.

ציטוטים

”אין סיפוק גדול מלעבוד את האדמה ולראות תוצאות'“

הקשר הרב דורי