מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו ב-1949 להוריי סולטנה (מלכה) ואברהם שושן, משפחה בת חמישה בנים ושתי בנות. אבי היה ראש הקהילה היהודית (קומיסר) בעיר בני מלאל. היו לו חנויות טקסטיל ופרדסים. הוא שמש כיועץ לקהילה היהודית, נהג לעזור ולתרום לאנשים חסרי כל.

אמי הייתה עקרת בית למופת, העניקה לנו חום ואהבה. היא הייתה מארחת את כל חברי המועצה המקומית בבית פתוח ושמח. אהבנו  במיוחד את חג הפסח, עם המאכלים המיוחדים, הבית הנקי והמסויד. אהבנו את מוצאי חג הפסח במימונה. אמי הכינה עוגיות, עוגות, ריבות ומופלטות, שולחן לתפארת לכל השכנים והמשפחה. גם השכנים הערבים הגיעו להתארח.

העלייה לארץ ישראל

לצערי אבי נפטר ב1954 בגיל צעיר מאוד. ב1955, שנה לאחר מכן, משפחתי עלתה לארץ ישראל בזכות בן דודי אברהם מנחם, שעסק בהעלאת עולים לארץ ישראל. עלינו באנייה מקאזה בלאנקה למרסיי בצרפת. זו היתה אניית משא. המסע היה קשה, הקאנו ולא הרגשנו טוב. נשארנו במחנה עולים בצרפת כחודשיים. מצרפת עלינו באנייה יוונית לארץ ישראל. ירדנו בנמל חיפה ומשם אנשי הסוכנות היהודית העלו אותנו במשאיות. הם הבטיחו שנגיע לחיפה אך מצאנו את עצמנו בקריית שמונה בפחונים.

בתוך הפחון היו "מיטות סוכנות", כלומר מיטות ברזל פשוטות, וקופסת מצרכים בסיסיים למזון. לצערנו זה לא היה החלום שלנו להגיע למקום שומם. אחיי, שהגיעו לבושי חליפות נבהלו מהשממה והתחילו לבכות. לא ציפינו למקום הזה, בלי עבודה, חשמל, שירותים ותשתיות.

דודי שמואל, שעלה לארץ עם משפחתו בשנת 1948, הציע לאמי לגור בביתו בטירת הכרמל. עזבנו את קריית שמונה לאחר עשרה ימים. קיבלנו את המכולה שלנו עם כל הציוד שלנו ממרוקו. היו במכולה: שני אופנועים, שטיחים, בגדים, דברי ערך, ומוצרים לבית. אמי מכרה את כל הציוד, התכשיטים, צמידי הזהב והשרשראות כדי לקנות בית ערבי. אמי קנתה בית בכפר ערבי בטירת הכרמל למרגלות הרי כרמל.

אחי איזק היה מעצב אופנה, הוא ארגן מסיבות ריקודים סלוניים בכל מוצאי שבת. בגיל שש, הוא לימד גם אותי לרקוד ריקודים לצלילי מוזיקת רוק. לימדתי גם את החברות שלי לרקוד. אהבתי שירים בצרפתית ואת הזמרים: שארל אזנבור, אדית פיאף, דלידה ואופרות איטלקיות. הושפעתי מהתרבות הצרפתית.

ילדותי בכפר טירת הכרמל הייתה מאושרת , היה לנו בית ערבי עם חצר גדולה ועץ לימון ענק, וגם עץ תותי בר. בהמשך הדרך גרו ערבים למרגלות הר הכרמל. הם עברו לידנו רכובים על חמורים, הייתה לנו שכנות מצוינת איתם. הילדים בשכונה שיחקו בחבל, מחבואים, גולות, עמידת ידיים, ארבע עמודים, תופסת ועוד… .

בכל יום שישי אני ואחי שמעון נעלנו נעליים גבוהות, טיפסנו להר למקום שנקרא "11 מערות" וקטפנו כלניות ורקפות (אז היה מותר לקטוף את הפרחים האלה). היינו קוטפים תאנים, סברס, חרובים וזיתים.

היו לי חברות מבית הספר ומהשכונה. הייתה לי חברה קרובה במיוחד, כמו אחות, ושמה גניה, עשינו הכל ביחד. היא גרה לידי , למדה איתי בבית הספר העממי, וגם בתיכון. גניה הגיעה מפולין עם הוריה. לאחר שעברו את השואה הנוראית, היא סיפרה לי את כל הסיפורים על אמא שלה, על השואה וכל מה שהיא עברה, אני עד היום זוכרת.

בכיתה ח’ הצטרפתי לתנועת הנוער העובד הלומד עד הגיוס לנח"ל. זו הייתה החוויה הכי טובה בחיי. בתנועת הנוער היו  פעולות, משחקים, שיחות, מחנות עבודה בקיבוצים נחל עוז ובקיבוץ יפתח. כשהייתי בכיתה י’ הדרכתי ילדים בכיתה ד’ בתנועת הנוער. החבר’ה שלי התגייסו לנח"ל .למדתי הנהלת חשבונות ומזכירות והתקבלתי לעבוד ב"סולל בונה" בחיפה.

לאחר שלוש שנים, בגיל 21, הכרתי את בעלי רפאל במכון כושר בחיפה , ולאחר שלושה חודשים הוא הציע לי נישואין.

בשנת 1973 ילדתי את בני הבכור, אבי, בכרמל בבית חולים "רוטשילד". ב1973 כשהבן שלי היה בן חמישה חודשים פרצה מלחמת יום כיפור. גייסו את בעלי רפי, לא ידעתי היכן הוא נמצא ודאגתי. כל יום הודיעו על חיילים שנהרגו וממש חששתי לחייו. אחרי חודש נודע לי שהוא חי ונלחם בסיני. הוא היה שם שישה חודשים. לאחר המלחמה חזרנו להיות משפחה מאושרת.

ב1977 ילדתי את בתי ליאת בבית חולים "הכרמל".

בשנת 1980 עברנו לצהלה שבתל אביב. גרנו ליד אחי שמעון עם משפחתו.

בעלי קבל הצעת עבודה בניגריה שבאפריקה כמנהל פרויקטים. בני אבי, התחיל ללמוד בבית הספר בצהלה למד בכיתה א’ ו ב’ אצל המורה גאולה שהייתה הבת של דויד בן גוריון והייתה לו זכות גדולה ללמוד אצלה. היא תמיד התגאתה בו והשוותה אותו לבנה יריב. הוא היה תלמיד טוב וכל פעם גאולה התמוגגה ממחברותיו. עברנו לגור בהרצליה אחרי שש שנים שגרנו בצהלה. עבדתי כמזכירה בעירית הרצליה. ב1986 אמי נפטרה, הייתה זו תקופה קשה עבורי כי היא הייתה אם למופת. נתינה וטוב לב, זו הירושה שהיא הורישה לנו.

במהלך השנים העשרתי את הידע שלי בכל מיני תחומים, כמו ציור, תכשיטנות, שזירת פרחים, עבודות יד, קוסמטיקה ועוד.

ילדיי למדו באוניברסיטה לאחר השירות הצבאי. אבי היה בחיל האוויר וליאת הייתה מדריכה בחיל הקשר. באוניברסיטה אבי סיים תואר שני במנהל עסקים, וליאת סיימה בבין תחומי בהרצליה בהצטיינות תואר ראשון במחשבים. כיום שניהם עובדים בהיי-טק. הם נשואים, גרים בהרצליה, ויש לי חמישה נכדים מקסימים שהם היהלומים שלי: שלוש נכדות מהבן אבי, ומהבת ליאת: נכד ונכדה והם כל עולמי.

המסר שלי לדור הצעיר: לשמור על אחדות המשפחה, חשוב לשמור על ערכים של עזרה לזולת, התנדבות ודאגה לאחר.

הזוית האישית

רחל: נהניתי לעבוד עם רוני על סיפורי העלייה והילדות, הקשר התחזק והכרנו יותר אחת את השנייה.

רוני: נהניתי לעבוד סבתא, לשמוע על סיפורים שלא הכרתי. למדתי ממנה על חברות אהבה ונתינה.