מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נשמת כל חי – מרים תמיר

אורחת כבוד במשחק כדורסל לזכר ניצולי שואה
ההרס בזמן המלחמה בתוניס, לא נשאר דבר
תקווה משיגה הכל

תמונה 1

מרים נולדה בטוניס בשם ריימונד, בת זקונים מבין ארבעה ילדים. אמה הייתה עקרת בית ואביה רצען מתמחה באוכפים. ריימונד נהגה לעזור לאמה בעבודות הבית. אביה היה עובד כל שעות יום וריימונד נהגה ללכת ולהביא לו אוכל מידיי צהריים.

יום אחד אמה ביקשה ממנה לגשת לבית המלאכה של אביה ולהביא לו את ארוחת הצהריים. אמה הדגישה שאין להתעכב בדרך כיוון שהגרמנים הגיעו לכפר והם נמצאים בתחנת הרכבת. בית המלאכה של אביה היה בסמוך לתחנת הרכבת שם גם הייתה גרה דודתה.

ריימונד הייתה ילדה סקרנית ולמרות שאמה ביקשה ממנה להתרחק מתחנת הרכבת, סקרנותה גברה עליה והיא ניגשה לתחנה. ראשית היא הביאה אוכל לאביה ואז פנתה ללכת לתחנת הרכבת. מרחוק היא הבחינה בהמוני חיילים נאצים ונבהלה עד מאוד. דודתה שמתגוררת באזור ראתה אותה והפצירה בה לשוב מייד הביתה. ריימוד חזרה בריצה הביתה ובדרך ראתה את אביה רץ הביתה. תוך כדיי היו הפגזות של מטוסים. כאשר הגיעו הביתה החלו לארוז את החפצים על מנת לברוח מהכפר.

לאביה של ריימונד היה חבר צרפתי שהציע לו בעבר לבוא ולהסתתר אצלו בחווה במידה ויחושו בסכנה. כל המשפחה יחד עם הסבתא ברחו לחווה של הצרפתי. הוא פינה את האורווה מהסוסים והפרות, המשפחה ניקתה את האורווה ופרשה קש על הרצפה על מנת לישון עליו.

המשפחה התחבאה באורווה מספר שבועות. בעל החווה ניגש אל אבי המשפחה והסביר לו שהוא חושש להסתיר אותם. המשפחה ארזה את חפציה וחזרה לביתה שבכפר. הבית היה ריק מחפצים משום שתושבי המקום בזזו אותו לחלוטין. נשיא טוניסיה באותה העת אפשר לכל מי שרוצה לברוח, לעלות על רכבות ולצאת מהמדינה. אביה של ריימונד החליט להעלות את כל המשפחה לרכבת לאלג'יר. באלג'יר המשפחה נקלטה בקהילה היהודית שם הלינו אותם ודאגו להם למזון כשנה.

בתום המלחמה שבה המשפחה לביתם שבכפר. הם קיבלו תרומות מתושבי המקום על מנת להתחיל את חייהם מהתחלה. לימים, חלה אבי המשפחה ומת מדלקת ריאות בגיל 45. המשפחה התקשתה להתפרנס. אמה של ריימונד החלה לעבוד ככובסת עבור החיילים האמריקאים, אחיה עזב את הלימודים והחל לעבוד על מנת לעזור בפרנסה. תנועת ה"דרור" הקימה מועדון ציוני בטוניס וריימונד נהגה לבלות בו, לשיר שירי ארץ ישראל ולערוג לארץ שאביה כל כך אהב וחלם לעלות אליה. יום אחד לפני פסח, בעת שריימונד מסייעת לאמה בהכנת הסדר, דפקו בדלת שני שליחים של הסוכנות היהודית והציעו לאמה לשלוח את ריימונד לארץ ישראל. על אף הקושי בפרידה, מסכימה אמה של ריימונד לשלוח אותה לרץ יחד עם עוד שתי בנות דודותיה.

בגיל 13 עולה ריימונד לארץ עם בנות דודותיה. השם ריימונד אינו שם ישראלי לכן בקליטתה בארץ היא מקבלת את השם 'מרים'. את צעדיה הראשונים בארץ עשתה מרים בקיבוץ 'מעגן מיכאל'. כאשר היה פילוג היא עברה ל'בית אורן'. רוב שנותיה עברו ב'בית אורן' בגרעין של עולים ממרוקו וטוניס. הם התגייסו לנח"ל והיו לכוח העבודה בקיבוצים. הם עבדו בחליבה, בבציר ענבים, טיפול בילדים וגם למדו . הלימודים היו קשים מאוד. מרים עבדה כל היום וכאשר היא הגיעה ללימודים היא הייתה עייפה ומותשת מהחום הכבד של עמק הירדן. החיים בארץ היו קשים אבל מספקים. בטוניס לא היה באמת חופש. היהודים היו נרדפים על ידי הערבים ובארץ ישראל הייתה תחושה של חופש אמיתי.

הם  התגוררו בבאר שבע. בתום שירותה הצבאי, חזרה מרים לבית אורן והכירה את שעתיד להיות בעלה. מרים עבדה במהלך חייה כסייעת בגן ילדים. היא החלה את לימודיה בסמינר הקיבוצים לאחר שירותה הצבאי, אך לפתע פרצה מלחמת קדש ולימודיה הופסקו. ברבות הימים, הדליקה משואה ביום השואה באנדרטה לזכר קורבנות השואה בראשון לציון.

בגיל 50 לערך, עלתה אמה של מרים לארץ. ראשית עברה להתגורר עם בנה הבכור בצרפת ועזרה לו בגידול ילדיו. משגדלו ילדיו, עלתה אמה לארץ לפגוש את בנותיה. אמה התרגשה לראותה ולהיווכח שלמרים יש ילדה קטנה בשם 'אורלי' היא אמרה לה: "בת שלי, עזבתי אותך ילדה ואני מקבלת אותך עכשיו אמא". מרים מתגוררת בראשון לציון, אם לשלוש בנות ובן וסבתא לנכדים.

לא לשכוח לעולם שהייתה שואה לעם היהודי!!!

הזוית האישית

הסיפור של מרים הותיר אותנו פעורי פה, לשמוע את הסיפור במציאות של ימינו על ידי מי שעבר את יסוריי השואה לא השאיר אף עין יבשה, תלמידים ומורים כאחד. האומץ אותו גילו הניצולים הוא אחד במינו.

אנו רק רוצים לאחל למרים האהובה בריאות ואריכות ימים.

מילון

יודנרייט
מוסד זמני שנועד בדיאבד לקיים את המדיניות הנאצית שקדמה לפיתרון הסופי של שאלת היהודים.

ציטוטים

”לא לשכוח לעולם שהייתה שואה לעם היהודי !!!“

הקשר הרב דורי