מאגר סיפורי מורשת

שמי שולמית הינדה פייט נחמיה, ממושב נבטים.

נולדתי בי"ז בכסלו תשכ"א  6.12.1960 בבית החולים סורוקה שבבאר שבע.

אני הבת השלישית מתוך ארבעה  ילדים. אחי הבכור נקרא חיים, על שם אביו של אבי, אחותי נקראת מלכה, על שם אמו של אבי ששמה היה מלה. אני, הינדה שולמית, היחידה במשפחה שיש לה שני שמות – השם הראשון הינדה, על שם אחותו של אבי שנרצחה בשואה, והשם השני שולמית, על סבתי מצד אמי שהייתה מאוד אהובה עלי. אחי הצעיר נקרא נפתלי, על שם אחיו של אבי, שנרצח בשואה, לאחר שהוצא מבית הכנסת.

אמי היקרה נינט – נינה, נולדה בספקס במדינת טוניסיה בשנת 1934 בחודש מרץ.

אבי אליעזר נולד בעיר בשמש בקרקוב שבחבל גליציה בפולין. הוא היה בערך בן 14- 15, כשפרצה מלחמת העולם השניה והוא היחיד ממשפחתו ששרד את השואה.

סיפורן של תמונות

בחרתי שתי תמונות שמבטאות עבורי את ניצחון החיים על הרשע.

התמונה הראשונה צולמה בפולין, רואים בה 3 מבוגרים ושני ילדים.

האשה המבוגרת היא הינדה פייט אחותו של אבי, על שמה אני קרויה.

מימינה רואים את בעלה – יתכן ששמו היה פנחס.

לפניה רואים את שני בניה. משמאלה רואים בחור שאינני יודעת מי הוא, אך ראיתי אותו בתמונות נוספות של אבי.

התמונה צולמה ככל הנראה ביום חורף, על פי הלבוש. כולם לבושים יפה, בחליפות אופייניות לתקופה, נעליים טובות, כולם

חובשים כובעים, כנראה שכך היה נהוג. הילדים מחייכים וגם המבוגרים נראים רגועים, נינוחים ושמחים.

מכך אני מסיקה שהצילום נעשה לפני הגזירות הנוראיות בפולין.

תמונה של משפחה מאושרת.

ורגע אחרי…כולם נרצחו!

דודתי, בעלה ושני ילדיהם לא שרדו את התופת.

אבל…

יש המשך לשושלת.

וההמשכיות הזאת באה לידי ביטוי בתמונה השניה שבחרתי – תמונה של משפחתי בבר המצווה של בני בכורי, אביחי, ביולי 2006.

בתמונה רואים משפחה מאושרת – בעלי, אני ושני ילדינו, בדיוק כמו המשפחה של הינדה דודתי.

כאשר בחרתי בתמונה של דודתי הבחנתי שגם לה היו שני בנים כמו שיש לי.

כל השנים קיויתי שיוולדו לי שני בנים. אולי זה בהשפעת התמונה הזאת, אולי על מנת להמשיך את מורשתה של דודתי.

תמיד אהבתי את התמונה הזאת. הייתה תקופה שלא מצאתי אותה ומאוד הצטערתי על כך!

כשחזרתי מהמסע לפולין מצאתי אותה אצל אחייניתי והתרגשתי מכך מאוד.

התמונה שלנו צולמה בגן של אולמי "אסיאנדה" בבאר שבע בעת ערב מוקדמת, במקום מואר ונעים.

כולנו לבושים בבגדים קיציים חדשים ויפים שנרכשו לכבוד האירוע החגיגי של בר המצווה לבני הבכור אביחי.

אבי ז"ל לא זכה לראות את בני בבר מצווה שלהם, ובטח לא כשהתגייסו לצה"ל והיו לוחמים.

אך אם הוא רואה אותם מלמעלה אני בטוחה שהוא גאה בהם ובבחירות שלהם, ובכך שהם תורמים לארץ ישראל.

הזוית האישית

מאור – זה היהמיוחד להכיר דרך חיים ואנשים שלא הכרתי עד עכשיו. נהנתי, היה לי כיף גדול. שולי – כתיבת הסיפורים איפשרה לי לרכז את כל הסיפורים שהיו חשובים ומשמעותיים עבורי. חידדו לי אותם ואת תחושותי.