מאגר סיפורי מורשת

אברהם נולד בירושלים בתאריך 28.12.1929 (נר שלישי של חנוכה), לזוג הורים שעלו לארץ בשנת 1924, בתקופת המנדט הבריטי. הוריו התחילו את דרכם בארץ אצל קרובי משפחה בתל אביב ולאחר מכן עלו לרכבת והגיעו לירושלים ומאז עד מלחמת השחרור המשפחה גרה בירושלים.

אברהם נולד לחיה ובנימין, יש לו  2 אחים, ציפורה, עקרת בית ויאיר ז"ל, האח הצעיר מביניהם (נפטר לאחר ניתוח שלא צלח), היה איש צוות אוויר של אל על. אברהם נקרא על שם סבו לזכרו, שנפטר לפני שעלה ארצה. אברהם יצחק – שמו המקורי היה פוריצקי, מפולין מהעיירה רדזילוב. לקראת חתונתו, בשנת 1959, ההזמנות לחתונה היו עם שם משפחה עברי, לכן חיפשו במפת ארץ ישראל שם היכול להתאים. לאחר חיפושים מצאו את עמק דותן והחליטו לשנות שם משפחתם. אברהם היה כמובן עד לשינויים והיה בעדם, היה אחד מהיוזמים.

את יום הולדתו חוגג אברהם, עם המשפחה, בבית האבות "המשען" עם כל ילדי החודש, ובנוסף הוא מנגן לכולם.

חייו היו מלאי סיבוכים, הם אף פעם לא היו קו ישר, כל דבר חדש שקרה לו בחייו הוביל אותו לדרך אחרת שהפכה אותו למי שהוא כיום. כל פיתול שהיה בדרך שינה אותו.

העיירה ממנה הגיעו הוריו

העיירה ממנה הגיעו הוריו נקראה "רדזילוב" בצפון מזרח פולין. באותה עיירה, בתקופת מלחמת העולם השנייה נשרפו בערך כאלף בני אדם. אנשים מאותה עיירה ניצלו מהשואה משום שהספיקו לעלות ארצה לפני האירועים, כמו הוריו, סבתו וסבו, בתקופת המנדט הבריטי. שריפת היהודים בעיירה שממנה באה משפחתו, מסעירה אותו עד היום ולכן הם החליטו להקים מצבה בחולון לזכר עיירת רדזילוב.

חפץ

החפץ בעל הערך הרגשי עבורו, הוא זוג הנעליים הראשונות שאמו קנתה לו.

החפץ הנוסף היקר עבורו הוא הכינור.בגיל 16 הוא ואמו נסעו לתל אביב והיא קנתה עבורו את הכינור, למרות המצב הכלכלי הקשה והחובות הגדולים והרבים שהיו להם. כיום הכינור מעלה לו זיכרונות טובים רבים.

כילד בירושלים

מאז שזוכר את עצמו אברהם ניגן בכינור, כיום מנגן על עשרים כלים שונים, את חלקם בנה. מאז ומתמיד הייתה לו תשוקה למוזיקה. אברהם התחיל לנגן בזכות הוריו שהתייעצו והחליטו שיש לו שמיעה טובה ולכן מומלץ שיתחיל וינגן בכינור. בעקבות המוזיקה שנכנסה לחייו, במרוצת השנים הכיר חברים טובים ובזכותם הכיר כלי נגינה שונים כמו מנדולינה, כלי פריטה וכלי קשת בעקבות כך התחיל להתעניין בבניית כלים שונים: כינור מקיסמים סינים, ממקלות אכילה סינים וכדומה.

בהמשך חייו החליט לעשות סדנאות. הוא היה פורש יותר מ-10 מכליו על שולחן גדול והיה מציג אותם, מנגן עליהם ומדגים בעיקר את הגוונים והצלילים השונים שכל כלי מפיק. הופיע בבתי ספר, בתי אבות ומועדוני קשישים.

בית הספר היסודי בו למד אברהם נקרא "תחכמוני", בית ספר מסורתי, בו התלמידים נהגו ללכת עם כובעי ברט. לדעתו זה היה בית ספר מיוחד משום שאנשים מפורסמים וידועים למדו שם ומורים שהיו אקדמאים.

לאחר כמה שנים אברהם הגיע לתיכון "בית הכרם", שכיום נמצא ליד האוניברסיטה ונקרא "ליד ה-" היה אחד מבין שני בתי הספר התיכוניים המפורסמים והידועים בירושלים והיו מגיעים לשם ילדים של עשירים והפרופסורים והדוקטורים מירושלים, והוא היה דל בניגוד אליהם.

בית הספר היה מיוחד עבורו

היה עיתון הנקרא "חברינו" של בית הספר שהילדים היו כותבים בו והיו מוציאים אותו בבית דפוס. אברהם לקח חלק בכתיבת העיתון. בנוסף לכך, הייתה אגודה לבריאות בהנחיית האחות של בית הספר, והייתה להם סיסמה "בוקר ערב פעמיים יום ויום ובקביעות תצחצח את השניים, כך תשמור על הבריאות".

זכרון נוסף, הייתה מורה לתיאטרון ולהצגות, הם היו מעלים לעיתים קרובות הצגות לכבוד חגים ומועדים שונים  גם בבית כנסת בצפון ירושלים בשכונת מקור ברוך שנקרא "אוהל שם" שהיה כחלק ממבנה בית הספר היו מעלים הצגות לתלמידים בימי חול ובשבתות.

ביתו

המצב הכלכלי של משפחתו היה קשה, ולמרות זאת אמו תמיד דחפה למצוינות. דחפה אותו ואת אחיו לדרך המוזיקה אך מצד שני אביו היה חייט ולא היה מספיק לייצר כסף ולעמוד בשכר דירה.

באותה תקופה, רק לעשירים היו בתים או דירות משלהם, כל היתר היו שוכרים דירות של שניים שלושה חדרים. משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה לשלם שכר דירה לשלושה חדרים, לכן הם גרו בשני חדרים ואת השלישי השכירו או לבודד או לזוג.

כל ימי חייו היו מלאים בחובות. הם עברו 13 דירות בירושלים מאז שנולד, עקב המצב הכלכלי  (בעל הבית היה מבקש לאחר שנה לתקף את החוזה אך בגלל שלא היה להם כסף הם היו נאצלים לעבור למקום  מגורים אחר). בדירתם האחרונה בירושלים, בזמן מלחמת השחרור היו שלושה חדרים. החדר הראשון היה לאביו – בית מלאכה לחייטות והייתה שם מיטה מתקפלת, החדר השני היה חדר המגורים לכל משפחתו (כולל אחיו והוריו)  שהיה צפוף עד מאוד וכמעט לא היה מקום לקיסם והחדר השלישי שימש כחדר מושכר או לזוג או לבודד.

עקב המצב הכלכלי הקשה, לאברהם ולאחיו היו הפסקות רבות בלימודים ובקונסרבטוריונים, משום שאביו לא היה מספיק לתפור ולייצר את הכסף עבורם, למרות שאביו היה צייתן, קפדן, איש נהדר ואכפתי לילדים. אמו "לא שקטה על השמרים" היא הייתה אדם "פייטר", שעבדה קשה בבית החרושת לביסקוויטים כאורזת, והתשלום נקבע לפי קבלנות. כלומר העובד היה מקבל שכר מסוים לפי הספק העבודה שלו. היא עבדה שעות רבות בכדי להכניס למשפחתה עוד כסף בכדי שימשיכו לחיות ולא הסתמכו אך ורק על אביו.

למרות מאמציהם של הוריו להרוויח כסף בכדי לספק לאברהם ולאחיו צרכים ומקום מגורים הם תמיד היו נתונים לחובות, בין אם זה למשפחה, למכולת ולכל מי שסבב אותם.

עם סיום התיכון…

לאחר שסיים את התיכון, משפחתו עזבה את ירושלים, בזמן  מלחמת השחרור. הוא ואביו נשארו מגויסים. באותם זמנים לא היה צה"ל בירושלים ולכן החליטו להתארגן במסגרת פעולת הישוב המאורגן של הסוכנות, אצל ולח"י. מי שלא היה באחד מהם שרת בהגנה – אברהם שירת שם עוד מגיל צעיר והם לחמו נגד הבריטים. באותה תקופה לא ניתן היה לצאת מירושלים, הם היו כלואים בשל המצור שנמשך חצי שנה, מנובמבר עד מאי, אך מפעם לפעם היו הפסקות אש קטנות. הפסקות אלו נתנו למקרים פרובלמטיים רשות "ממדינת ירושלים" אישורים לעזוב את העיר, לזקנים לחולים וכו'. אמו, סבו ואחיו קיבלו אישור לעזוב את ירושלים ועברו לגבעתיים. הוא ואביו נשארו בירושלים, לא הייתה להם שום אפשרות לעזוב, והם המשיכו להיות מגויסים. רק בתום המלחמה הוא ואביו עברו לגור עם משפחתם בגבעתיים.

צבא:

בתקופת שירותו, עוד מגיל צעיר, שירת בהגנה. הוא שירת במטכ"ל (במטה הרגלי) בלשכה של האלוף ראש אגף כוח אדם במטכ"ל, ראש הלשכה היה רב סרן סשה דפנא.

באותו מחנה מטכ"ל, לא רחוק מהם הייתה לשכה של הרמטכ"ל שהיה אז רב אלוף ידין. באותם ימים אברהם היה בשני תפקידים, גם במטכ"ל וגם שם. הוא תמיד היה בעניינים ובסודות הכי גדולים של המדינה, הוא היה בעל סיווג ביטחוני גבוה משום שסמכו עליו. וכך הוא התגלגל במילואים ללשכות של רמטכ"לים אחד אחרי השני.

תקופת המילואים שלו הייתה מיוחדת עבורו, מספיק שהיו קוראים לו בטלפון והוא היה מתייצב שם. וכך קרה יום בהיר אחד, הוא מקבל טלפון מלשכת הרמטכ"ל: "אתה מוכן לבוא מחר? אתה מוכן לטוס מחר לקהיר?" הוא לא היסס ומיד נענה לבקשה. למחרת טס עם שר הביטחון, עזר ויצמן, יחד עם ראשי מערכת הביטחון, אגף התכנון, מודיעין ושגריר קהיר. הדיונים עסקו שם בהחזרת סיני למצרים, והוא השתתף בשיחות אלו (הוא מאוד התרגש להיות חלק מאירוע כזה).

היו לו לא מעט חוויות מעצימות ומיוחדות מתקופת השירות הצבאי: במשך כל מלחמת יום הכיפורים הוא היה "בבור" הפיקוד- שם המפקדה של הצבא יושבת עם הרמטכ"ל. שלושה חודשים אחרי המלחמה עדיין היה מגויס, זעקות איומות בקשר (היה עד לדברים קשים ונוראים).

דוגמה לתפקיד האחריות: חיים ויצמן היה הנשיא הראשון והוא חלה. ובהתאם לכך הצבא נערך להלוויה הראשונה של הנשיא הראשון של מדינת ישראל, לכן לימדו אותו לשכפל פקודת יום על מכונת השכפול. אם הנשיא נפטר הוא צריך לגשת לכספת להוציא את החומר שהדפיס, לשכפל אותו ולהריץ את הפקודה לכל אלופי הפיקוד, משום שאז לא היו אמצעי קשר כמו היום.

המלחמה שהייתה הכי מכוננת עבורו: אברהם השתתף בכל  מלחמות ישראל, אך אחת המלחמות שהייתה המשמעותית ביותר עבורו, הייתה מלחמת יום הכיפורים. הוא היה עד למצב הנוראי. המלחמה הסתיימה בשנת 1973, אך המשיכה ללוות אותו גם בתום המלחמה, בשל כל הזוועות ששמע וראה.

באותם זמנים בנוסף לכך שניגן הוא למד לצייר לבד, בלי לדעת איך.

בגלל שהמלחמה ליוותה אותו גם בהמשך החיים וחרוטה לו בזכרונותיו  עקב הזוועות והאסונות שחווה וראה, החליט לצייר טנק שנשרף, ומישהו במלחמה זועק לשמיים שהוא הולך להישרף בחיים (הושפע מהציור של פיקאסו- גרניקה).הוא ראה בציור הזה מצב דומה שמזכיר לו את האירוע המסעיר נפש ואת החוויות הקשות שעבר בתקופת המלחמה. עד היום המלחמה מעלה בו רגשות מעורבים וזכרונות רבים שממשיכים ללוות אותו.

לימודים

בעודו צעיר, לאחר שסיים את התיכון, לפני החלטת האו"ם לא היה לו מקצוע לעסוק בו לכן החליט ללמוד הנהלת חשבונות. הוא למד להדפיס במכונה בכדי שיהיה חבר הסתדרות הפקידים ואז יוכל לעבוד שם. משום שפרצה המלחמה אברהם נאלץ להפסיק את לימודיו וגויס, אך לפני כן הוא הספיק ללמוד דברים מגוונים.

משפחתו עברה לתל אביב והכנסת פעלה שם, מכיוון שהוא צבר במהלך השנים ידע בהדפסה, הוא הדפיס עלון עבודה והתקבל ככתבן בכנסת, זוהי הייתה הכנסת הראשונה. הוא מאוד התעניין בתחום קצרנות והתחיל ללמוד אותו והיה מאוד מוצלח בתחום הזה. משום שהקצרנות הייתה מקצוע מאוד מבוקש, היה לאותם אנשים שעסקו בקצרנות המון עבודה גם בכנסת וגם מחוצה לה. בעקבות לימודיו במקצוע זה, מצבו הכספי היה טוב יותר משל אביו. למרות שאביו היה כחייט שכיר ואף פתח בית מלאכה זה לא עזר לו לכסות את כל החובות שהם צברו במהלך חייהם, לכן אברהם ואמו החליטו לקחת צעד קדימה התחילו לעזור לכסות את החובות. לכן החליט לשלם את חובות משפחתו. כשהוריו גרו בגבעתיים, כולם גרו בחדר אחד, בחדר זה היה מצורף מטבח, ונראה כמו צריף ובחוץ היה צריף קטן עם חור באמצע ששימש לשירותים. אז הוא התנדב למעברת "תלפיות".

גם כשעבד בכנסת היה בא להוריו מידי שבוע ומבקש את רשימת החובות, כדי שיוכל לעזור להוריו. הוא לא יצא לבלות עם חברים ובעיקר התמקד בלהכניס כסף לבית ולשלם את החובות, הוא זה שבעיקר נשא את העול המשפחתי.

לאחר זמן מה החליט לקנות להוריו דירה. מצא דירה ברמת גן שתי קומות, הלך עם אמו לראות את הדירה וברגע שהגיעו הוא אמר שהוא מעוניין לקנות אותה. כל חודש, במשך יותר משנתיים היה צריך לשלם עבור הבית. משום שסכומי הכסף שהשיג בעבודתו לא הספיקו בכדי להגיע לסכום הכסף שהיה צריך להוציא, החליט לעבוד בעבודה נוספת. ובגילאים  18-20 לא יצא ומבלה עם בנות, לא יצא לקולנוע או לקונצרטים, אלא רק עבד, מייצר כספים עבור הוריו למחיה. הוא היה מאוד גאה בכך!!!

לאחר שסיים לשלם את תשלומי הדירה האחרונים העביר את הבעלות על הבית על שם הוריו ולא על שמו. לאחר שהוריו נפטרו, הם הורישו לו את סכום הכסף המלא שהיה בעבור הדירה, כך קיבל את הדירה בחזרה, בשבילו זו הייתה סגירת מעגל.

כשאחיו התחתנו והוריו נפטרו, הדירה הייתה ריקה ולא היה בה שימוש, לכן אברהם ושאר בעלי הדירות בבניין התאגדו יחדיו והגיעו אל הקבלן כדי לבקש להרוס את הבניין משום שהיו המון דירות באותו בניין ללא שימוש. הקבלן בנה בניין של 6 קומות ואברהם קיבל שם דירה ללא צורך לשלם (כיוון שהם נתנו לקבלן את המגרש שלהם). הוא הרגיש שאלוהים "החזיר" לו לאור עזרתו הרבה להוריו במהלך כל שנות חייהם.

עבודה

לאחר שקנה דירה להוריו ועזר בחובות המשפחתיות, ועזר לאחיו למצוא תפקיד בצבא, חזר לירושלים והחליט ללמוד משפטים במקביל לעבודתו בכנסת. הוא סיים את לימודיו ורצה להמשיך בכנסת כיועץ משפטי לוועדות, אבל אז לא קיבלו את הרעיון הזה. באותם זמנים הוא התחתן עם אשתו, נולד להם בן והם עברו לתל אביב, משום ששם יש יותר אופציות לעבודות. הוא התקבל לעבודה במשרדי עורך דין כשכיר בהתחלה. באותה בתקופה הגיע מיתון כלכלי נוראי ואנשים נאלצו לפטר את עובדיהם, לכן היה עליו לבחור או להיות סבל או להישאר במקצוע. משום שלא היה באפשרותו לפתוח משרד וכך להישאר במקצוע, לא היה לו מספיק כסף עבור זה, הוא החליט ללכת על עקרון הקרן הקיימת. מפני שלא הייתה לו עבודה עקב המיתון הכלכלי ורצה מאוד לפתוח משרד ולהישאר במקצוע, הוא פנה לבני משפחתו בכדי שיעזרו לו וביקש מהם סכום זעיר של כסף והבטיח להחזיר להם את הכסף בהזדמנות שתינתן לו. כך לאט לאט הגיע לסכום שרצה והצליח לפתוח את המשרד שכה רצה. במשך 13 שנה היה עצמאי, לאחר מכן הזדמנה משרה יוצאת דופן בגודלה ובמהותה – להיות יועץ משפטי של רשות הנמלים.

לאחר 10 שנים לא חודש החוזה עבורו, ויצא לחפש משרה אחרת והתקבל כיועץ משפטי בעיריית באר שבע ובנוסף התקבל כיועץ החקיקה בהסתדרות בתל אביב והיה נציג ציבור, שופט בבית הדין הארצי לעבודה – היה כשופט במשך 6 שנים.

אירועים משמחים שחווה במהלך השנים

1.בר המצווה שלו היה רגע משמח עבורו, הוא חגג בחיק משפחתו בביתו. באותה תקופה הייתה למשטרת ירושלים תזמורת, והיה שם נגן יהודי דתי שידע את טעמי המקרא והוא לימד את אברהם, וכך הוא שר את הפטרתו.

2. במקביל לדירה, אחים שלו למדו בתיכון ברמת גן. ואחיו לא הצליח להיקלט שם. באותם זמנים אברהם שירת בצבא, משנות החמישים עד למלחמת יום הכיפורים. בגלל שהיה בצבא בכל מיני מקומות הוא ראה שנפתח קורס למתכנתים והחליט לבדוק כל מיני קשרים בכדי שאחיו ירשם ויתקבל לקורס הראשון, ובזכות זה הוא הגיע לצבא לאחר סיום התיכון והיה טכנאי מטוסים בחיל האוויר. לאחר זמן מה היה באל על והיה איש בצוות אוויר. יאיר היה צעיר מאברהם ב-5 שנים והיה ביניהם קשר מאוד הדוק והוא מאוד אהב אותו וכיבד אותו.

3.במקביל לעבודה בכנסת הוא החליט שהוא רוצה ללמוד משפטים והיה מקום שהיה עוסק בחקיקה, הוא היה לרוב משתתף בוועדות בתור מזכיר אך זכה להשתתף ברגע שבו חוקקו את חוק השבות. זה היה עבורו אירוע מסעיר נפש. חוק נוסף שהשתתף בחקיקתו, אומנם  בחלק קטן ממנו, עליו חבריו הטובים נהרגו במלחמת השחרור, היו חקיקת החוקים הראשונים של מדינה ריבונית, לאחר שנות גלות נוראיות ומסעירות. מאורע זה היה דבר יוצא דופן ומרגש במיוחד.

כיצד הכיר את אשתו

כשעזב את הארץ בזכות אחיו, שנתן לו הנחה על הכרטיס משום שהיה עובד אל על, הגיע לאיטליה וטייל לבדו, ושם פגש איזו בחורה ישראלית  והיא אומרת לו "אתה נוסע לפריז? בדיוק חברה שלי קוראים לה שרה נוסעת לשם, לאכסניות  נוער, תמסור לה ד"ש ממני". אך בסוף שניהם לא הספיקו לפגוש אחד את השנייה. כאשר שלושתם חזרו לארץ ולמדו באוניברסיטה, נפגשו במקרה בירושלים והוא התעניין בשרה. לאחר מכן הם נפגשו בבית קפה בירושלים, וכך התחיל הרומן ביניהם.

בשנת 1959, בהיותו בן 30 והיא צעירה ממנו ב-6 שנים, התחתנו בבית "הלן קלר" בתל אביב, וירח הדבש שלהם היה בכרמל.  היא הייתה הבחורה השנייה והאחרונה שיצא איתה לאורך חייו. לאחר כמה שנות נישואים, נולדו להם 2 ילדים, גיל ותמר. תמר נשואה ליוסי +3, ויש לו נינה מהם.

חו"ל

לאחר שסיים לשלם את הדירה ואחיו התקבל לאל על הוא יכול היה לטוס לחוץ לארץ ב- 50% הנחה.. בני המשפחה של אבא שלו התפזרו מהעיירה רדזילוב לכל מיני מקומות: פינלנד, ארצות הברית אנגליה וכו' ולכן הוא החליט להיות "שגריר" של המשפחה ולבקר אותם וגם לבקר כתייר. הוא טס לפינלנד, אנגליה, ארצות הברית (בוסטון וניו יורק). חוץ מלפגוש את המשפחה, הוא ואשתו מאוד אהבו לטייל מסביב לעולם. בעיקר ליוון שם הם בילו כחודש. הוא קנה שם בוזוקי והם מאוד נהנו ללכת לטברנות. הם אהבו והתחברו לתרבות והמוזיקה היוונית, לכן נהנו לחזור לשם פעמים רבות. הם ביקרו ברחבי יוון באתונה, רודוס, סנטוריני, צפון יוון וכו'.

בגמלאות

במקביל לעבודה, עסק כל הזמן במוזיקה, ונגן ומיסד כל מיני להקות מוזיקליות, כ- 10 להקות. כך היום, משמח את הדיירים בבית, ומנגן עבורם בהתנדבות. עם הסדנה הוא עבד עם כל הכלים שיש לו, מעל ל-20 כלים. ונסע איתם להמון ישובים מסביב לבאר שבע. הוא הפסיק את סדנאות משום שעבר דיאליזה ועקב כך היה מוגבל והוא לא יכול לנהוג יותר. נתן לאחת מהנכדות שלו את הרכב. זה שינה לו את סדר היום אך עדיין ממשיך לנגן על רוב הכלים.

החלום הכי גדול שלו זה שה' יתן לו כוח להמשיך לנגן ותמיד לשמוח.

הזוית האישית

נועה, בר ונועה: נהנינו מאוד מתהליך תיעוד חייו של אברהם. שמחנו לשמוע את סיפור חייו שריתק אותנו מאוד ויחד עם זאת היינו מופתעות שאדם יכול לעבור כל כך הרבה במשך חייו. במשך הזמן כשישבנו ושמענו את סיפורו של אברהם ראינו את התרגשותו, איך הוא הזיל דמעה בחלק מהזמן. ריגש אותנו שנפלה בחלקנו הזכות לתעד סיפור חיים שכזה. שמחנו מאוד שהוא חשף בפנינו חלקים כל כך חשובים מהחיים שלו ואת החלקים שמרגשים אותו עד דמעות שמלווים אותו עד היום. לסיכום, אנחנו רוצות להודות על כך שזכינו להשתתף בתוכנית כל כך מעצימה ומלמדת ושיכולנו לעזור בשמירת הסיפור המשפחתי של אברהם.