מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתוניסיה , 30/12/46, הורי נתנו לי  שני שמות, שמחה על שם סבתי ודניאל על שמו של הנביא.

כשהגעתי לארץ, הוסיפו לי את האות ה' לשם דניאל.

גרנו ברחוב ראשי, בבית מרווח, בבניין קומות, בו משפחות יהודיות ונוצריות ביחד. כל שבוע הייתה באה אישה כובסת, היינו במעמד גבוה וחיינו חיים טובים. אמי הייתה מורה ובשעות הפנאי לימדה שעורים פרטיים בהתנדבות. אבי עבד בחנות בגדים ולימים פתח חנות סדקית, לצורכי תפירה. הורי התפרנסו בכבוד. רכשנו השכלה בבתי הספר המקומיים שהיו מעורבים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. למדנו חשבון, היסטוריה, גאוגרפיה ספרות ורקמה. המשמעת בבית הספר הייתה מאוד נוקשה. אסור היה להצביע ולדבר, רק המורה, נתן רשות דיבור. כל בוקר דקלמנו את לוח הכפל ומי שלא היה תלמיד טוב, נשאר כיתה. בבית שרנו ודברנו רק צרפתית, אסור היה לנו לדבר בשפת המקום.

העלייה לארץ

כשהייתי בת 10, בשנת 1956, החליטו ההורים לעלות לארץ ישראל. עלינו לארץ הורי ושני אחי הצעירים, אחי הבכור נשאר בתוניס. אף פעם הורי לא הסבירו מדוע עלינו לארץ. מתוניס נסענו לסיציליה ומשם לנאפולי שבאיטליה. מנאפולי הפלגנו באונייה " צובה " לנמל חיפה. מחיפה נסענו הישר למושב " ניר יפה" שבחבל תענך.

היו שם בתים מוכנים לקבל את פנינו. אך הכל היה מוזר, בתים ללא דלתות ובלי שירותים. השירותים היו מחוץ לבית, בור שורץ נחשים, פחדנו. אכלנו יוגורט, פעם ראשונה בחיים, היוגורט היה חמוץ וחשבנו שזה חלב מקולקל. אמי, הכניסה את היוגורט לבד, קשרה, תלתה את הבד, המים טפטפו, והיוגורט הפך לגבינה. הרגשנו חלוצים. במושב לא היו כבישים, בחורף היה בוץ עד הברכיים, ושלוליות ענקיות.

הזיכרונות שלי מאוד טובים ונעימים, אף פעם לא הרגשנו שקשה לנו.

למדתי במושב, מכיתה ד' עד כיתה ח'. אחרי בית הספר היסודי, התחלתי את הקריירה שלי בחקלאות. אהבתי את זה מאוד. למדתי בפנימייה החקלאית בחדרה "עירון", בבוקר למדנו ואחר הצהריים עבדנו בלול, ברפת ובחממות. בכיתה י"ב הייתי אחראית על החממות ובסוף השנה קבלתי במתנה שעון, על ההתמדה והאחריות שהפגנתי בטיפול בחממות. לאחר לימודי בתיכון, המשכתי לבית הספר ל" חקלאות" בפתח תקוה. קבלתי תעודה של מדריכת צמחי בית ונוי.

חזרתי למושב, הכרתי את מקס, בעלי. לאחר חצי שנה, נישאנו בבית הכנסת במושב. גרנו 30 שנה בגבעת המורה בעפולה, היום אנחנו גרים בעפולה העיר. יש לנו שני ילדים ותשעה נכדים. פרשתי לגמלאות ואני מתנדבת בבית הספר "בית זאב" בעפולה.

אני מאושרת, על ההחלטה של הורי לעלות לארץ ישראל, כל רגע ורגע מיום עליתי לארץ, היו טובים.

אני גאה להיות חלק מעם ישראל.

הזוית האישית

דניאלה: נהניתי מאוד משיתוף הפעולה עם הילדים, ההקשבה והסקרנות. הרגשתי שגם הילדים נהנו מאוד והיו צמאים לדעת. יש חשיבות גדולה לתיעוד הסיפורים שלנו, כדי שכולם יחשפו גם לסיפורים, של אנשים מן השורה.

שיראל: הייתה לי חוויה מדהימה, נחשפתי לסיפור האישי, של דניאלה, שעד אז הכרתי רק כדניאלה המתנדבת ועכשיו אני מרגישה שאני נכנסתי ממש לחייה.

אורי: היה מעניין ומהנה, לשמוע את הסיפור של דניאלה ואת הביקור, בבית התפוצות, אזכור תמיד כחוויה בלתי נשכחת.

שירה: נהניתי מאוד בתכנית, הקשר הרב דורי. לשמוע את סיפור חייה של דניאלה, הייתה חוויה שילדים בגילנו לא חווים.