נערה בצל מלחמה ופיגועים
חוויותי לאחר מלחמת ששת- הימים
אני רוצה לספר על אירוע
הטרור הראשון שלאחר מלחמת ששת הימים.
במלחמת
ששת הימים הייתי נערה צעירה.
כשהסתיימה המלחמה הייתי מאד מאושרת כי הכותל המערבי
שריד בית מקדשינו חזר לידיים יהודיות ואלפים נהרו לשם מכל העולם.
יהודים רבים
הגיעו לארץ ישראל כדי לזכות להיות ליד הכותל המערבי שמשם לא סרה השכינה מעולם.
הייתי
בטוחה שהמשיח בפתח… ואז החלו הפיגועים, פיגועי הטרור…
הפיגוע
הראשון שהיה בירושלים היה קשור אלי מאד.
היה זה פיגוע של מכונית תופת שהתפוצצה בשוק
מחנה יהודה שם הייתה לאבי חנות.
חנותו
הייתה ממוקמת בשוק- פינת אגריפס.
ליד החנות של אבי היו הרבה דוכנים של מוכרי ירקות
ופירות שעם מוכרים אלו חיינו בשכנות טובה מאד.
למרות שאבי היה האשכנזי היחיד
והחרדי היחיד במקום זה, ואילו הירקנים ובעלי הדוכנים היו מעדות המזרח היו להם
קשרים מצוינים עם אבי. הם כיבדו אותו מאד
והוא השיב להם אהבה ואחווה.
בוקר אחד, שהיה נראה כבוקר רגיל לחלוטין נשמע פיצוץ עז ברחבי ירושלים. אני ישבתי
באותה שעה בכיתתי ולמדתי כרגיל, אך הפיצוץ העז הפריע למהלך הלימוד. בבת אחת הייתה
הכיתה כמרקחה. מבעד לחלון ראינו עשן מתמר ועולה מרחוק…
בית הספר היה ועודנו ממוקם
ברחוב ברנדייס ליד רחוב ירמיהו החלונות בכיתתי פנו לכיוון מלכי ישראל ואף רחוק
יותר. כאשר שמענו את הפיצוץ והסתכלנו בחלון, ראינו שהעשן מגיע מעבר לרחוב מלכי
ישראל, ואז הכתה בי המחשבה כברק….. יתכן והעשן מגיע מרחוב אגריפס… מהשוק…
בלי
לחכות קמתי ממקומי ורצתי החוצה אל עבר חדר המנהל, שם ידעתי שיש רדיו אולי…אולי
אמרו דבר מה?
לפי מבטו
של המנהל שהביט בי במין חמלה הבנתי שצדקתי. המנהל ידע בדיוק היכן היא חנותו של
אבי….
"מכונית
התופת התפוצצה ברחוב אגריפס בפינת השוק", הוא ידע לומר לי לא שמעתי יותר והתחלתי לרוץ ולרוץ ועוד לרוץ לעבר רחוב יפו, לרחוב כי"ח. אלא ששם עצרו אותי מחסומים של המשטרה שלא נתנו
לאנשים ולקהל הסקרנים להתקרב לאיזור הפיגוע.
בכיתי
והתחננתי לשוטרים שיתנו לי לגשת, שכן לאבי יש שם חנות ואני רוצה לראות מה שלומו…
השוטרים הסבירו לי בחוסר סבלנות שאני בלאו- הכי לא אוכל לעזור כלום ואולי רק
להפריע, ולכן שאלך משם מיד לביתי…
עוד אני
עומדת שם אובדת עצות תוהה מה לעשות. ראה אותי שם אדם צעיר שהיה קונה בחנותו של אבי
ואמר לי אבא שלך ניצל והוא כרגע בדרך הביתה …
הסתובבתי
על עקבי לשוב לביתי שבשכונת גאולה.
כשהגעתי לביתי מצאתי את אבי מתייפח… הוא כבר
ידע מה עלה בגורלם של כמה משכניו, שמכונית התופת חנתה ליד הדוכנים שלהם……
ראיתי את
אמי ממלאת מים באמבט ומכניסה לתוך המים את הכתונת של אבי ומכנסיו שהיו מגואלים בדם.
אבא הסביר לי שהוא רץ לעזור לאנשים הפצועים שצעקו באימה, וכך התמלאו בגדיו
בדם…..הוא סייע
לכוחות החילוץ וההצלה עד שהם אמרו לו שמוטב שילך לביתו, שכן הוא נראה חיוור מאד ונראה
שכוחותיו אוזלים ולא חסר להם לטפל בעוד אדם….
רק אז הוא הלך הביתה כשהוא ממרר
בבכי כל הדרך….
למחרת
בבוקר כאשר חזר אבי לחנותו, לאחר שכוחות הביטחון אפשרו את הדבר שם לב שבתוך החנות
בקיר שמול הכניסה- קיר שהיה מכוסה במדפים מלאי מחברות נייר- נפער חור וריח שריפה
נדף ממנו. כאשר אבי נגש לשם ראה מטיל מתכת חלק ממכונית התופת תקוע בתוך המחברות
שהיו נראות מפויחות ושחורות. החור היה
מעל גובה ראשו של אבי… הוא אפילו לא שם לב כאשר מטיל המתכת עף לתוך החנות ובנס
החטיא את ראשו של אבי ונחת בתוך ערמת המחברות שמעל לראשו. אילו
היה אבי גבוה יותר או המטיל נוחת נמוך יותר לא היה כבר מי שיספר את הספור… אמי
שמרה על מטיל המתכת ומדי שנה היתה עורכת כנוס משפחתי וסעודה לזכר הנס.
תשע"ו 2016
מילון
מטיל מתכתיציקה של מתכת טהורה, לרוב בצורת לבנה. גוש מתכת זה נוצר על- מנת לזקק את המתכת מתוך העפר בה היה מצוי.
ציטוטים
”הקב"ה עושה איתנו ניסים בכל יום ויום. “