מאגר סיפורי מורשת

חוויותיה של סבתי מרים סבח שגרה בקיבוץ דגניה ב' שעל שפת הכנרת בהיותה בגילאים 12 ועד 17  (שנים 56-61).

קיבוץ דגניה ב'  1961 – 1956

זכרונותיה של סבתא מתקופת דגניה ב':

"בקיץ היה נהוג לגייס את בני הנוער לעבוד בבציר הענבים. היו מעירים אותנו בשלוש לפנות בוקר כדי שנהיה מוכנים בארבע. בארבע היינו עולים על טרקטור עם משטח פלטפורמה ומסיעים אותנו לכרם. כשהגענו לכרם (עם כובע טמבל על הראש) היו נותנים לנו מזמרה כדי לבצור את אשכול הענבים ולהניח אותו בארגז. את הארגז היו מסיעים למרכז האיסוף. ככה עבדנו יום יום במשך חודשיים משעה ארבע לפנות בוקר ועד עשר. אחר כך היינו חופשיים לעשות כאוות נפשנו. אהבתי את העבודה בכרם וגם את החופש לאחר מכן. בימים הרגילים היינו לומדים בבוקר ולאחר מכן היינו צריכים לעבוד.

אני עבדתי בבית התינוקות וטיפלתי בתינוקות כמעט מיום היוולדם. נפל בחלקי לטפל באחיינים של לוי אשכול המנוח. לוי אשכול היה ראש הממשלה השלישי של ממשלת ישראל והוא הגיע  לקיבוץ לבקר את אחייניו. לוי אשכול היה אדם חביב מאוד.

בשנות העשרה שלנו התגייסנו לתנועת הנוער העובד והלומד, לתנועה יש סניפים בכל הארץ ובמסגרת זו טיילנו ברחבי הארץ. נסענו במשאיות עם שני ספסלים בצדדיו. בטיולים אלה הכרנו  את הארץ לאורכה ולרוחבה. בחודשי הקיץ היו לוקחים אותנו למחנות עבודה, כדי לעזור בהקמת הקיבוצים החדשים כמו נחל עוז ותל קציר.

כשהגענו לגיל גיוס נכנסנו למסגרת של הגדנ"ע שכללה טיולים רבים והרבה משימות קדם צבאיות כמו מטווחי ירי, לימוד על רימון נפץ ושמירה. לקחו אותו לבאר אורה(מחנה גדנ"ע שנועד לאימונים לפני הצבא) לשלושה שבועות על מנת שנרגיש כמו חיילים.  ישנו באוהלים, אכלנו בחדר אוכל צבאי, עשינו מסדרים, הוקפצנו במהלך מסדרי לילה, ניקינו רובים וערכנו תחרויות צבאיות.

תרבות

היה תיאטרון מרכזי לכל הקיבוצים של עמק הירדן שנקרא תיאטרון צמח, ובו היו הופעות מכל הסוגים. ראינו הרבה הצגות והופעות ומאוד נהנינו.

ספורט

היינו נוהגים להתחרות נגד קיבוצים אחרים בכדורגל, בכדורסל, במחניים ובשבע תחנות. בחדר האוכל הישן של הקיבוץ היה שולחן פינג פונג ומאוד נהניתי לשחק שם. היינו משחקים הרבה משחקי חברה כמו: קפיצות חבל, חמש אבנים, משיכות חבל, מחבואים, תופסת וכדומה. לאחר ארוחת הערב היינו מתאספים כמה חבר'ה מתחת לעצי התמר, על הדשא, שוכבים או יושבים ושרים שירי ארץ ישראל.

דגניה ב, חצר הקיבוץ, מגדל המים הוותיק (ויקיפדיה)

נוף

הקיבוץ שכן כקילומטר הליכה מהכנרת. בימי הקיץ היינו הולכים לראות את השקיעה כמעט מדי ערב. גם לשחות היינו הולכים בעיקר בבוקר או בצהריים. בזמנו, לא היו גדרות סביב הכנרת ויכולנו לגשת בחופשיות אל החוף. אזכור את התקופה הזאת כתקופה יפה אשר נהניתי מאוד לחוות אותה.

הזוית האישית

סבתא מרים: אני מאחלת לך בגרות מעולה ובריאה, מלאת חברים וחוויות מאושרות.

רותם: אני מאחל לסבתא בריאות ואושר עד 120.