מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1946 בוורוצלוב שבפולין להוריי איטה קיילה ודב בעריש למשפחת רוזנברג.

בראש חודש טבת תש"ט עלינו לאוניה "מולדת" כשפנינו מועדות לארץ ישראל. ההפלגה נמשכה עשרה ימים, ובעשרה בטבת לקראת סיום הצום עגנה האוניה בחוף נמל חיפה.משם הובילו אותנו במשאית למחנה קליטה בפרדס חנה. כעבור שבועיים הגענו למקום הקבע שלנו- העיר לוד.

את שנות ילדותי חוויתי בעיר לוד, בשכונת הרכבת. זו הייתה שכונה של ערבים בעבר, הם נטשו את בתיהם עם קום המדינה וברחו לארצות ערב השכנות, הבתים הנטושים נמסרו לקבוצת חסידי חב"ד שעלו לארץ באותה תקופה. החסידים עברו ממחנה העולים שבלוד לשכונת הרכבת בעיר.

באחד הימים שיחקתי עם חברותיי בחצר הבית במשחק שהיה אהוב עלינו. קראו לו 'תוקע'. במהלך המשחק זרקתי יתד בחצר במטרה לתקוע אותו באדמה, ולפתע כשהיתד נתקע באדמה נשמע קול מוזר מאוד. ניגשתי למקום והתחלתי לחפור באדמה כדי לגלות מה פשר הקול?  ומה גיליתי?!.. 'רימון יד', (הייתי קטנה ולא ידעתי עד כמה זה מסוכן), ובראש הרימון צצה 'ניצרה' (טבעת שאם מוציאים אותה הרימון מתפוצץ).  משום מה,החלטתי שאוציא את הטבעת במהלך הימים הבאים. בינתיים הנחתי את הרימון בחצר והמשכתי לשחק.

באותה שבת הגיעו אלינו אורחים רבים לרגל שמחה משפחתית, האורחים יצאו לטייל בגינת חצר הבית, וגילו לתדהמתם את הרימון. הם רצו בבהלה וסיפרו לאבי על "המציאה".  אבי הזמין מיד את המשטרה. כשהשוטרים הגיעו הם הרחיקו מיד את כולנו מהבית, הם יחד עם אנשי הצבא חפרו עמוק באדמה וגילו 'סליק' גדול של כלי נשק, שככל הנראה החביא בעל הבית הערבי שהיה גר בבית זה בעבר.

רק לאחר סריקה מדוקדת ומקיפה של אנשי הבטחון, קיבלנו אישור לחזור לביתנו,

הודינו לה' על הנס הגדול שארע לי ולכל משפחתי.