מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית, נולדתי בקיבוץ אפיקים בשנת 1956. אני בת רביעית למשפחה של שישה ילדים. שנות ילדותי עברו עלי בנעימים גם במשפחה וגם בין חבריי לכיתה. את שנות התיכון למדתי בבית ירח, שם כמובן נוספו לי חברים חדשים. בסוף שנת 1974 התגייסתי לצבא, ושירתי בחיל האויר כמטאורולוגית. היה קשה, אבל לפחות למדתי מושגים חדשים כמו, תצפית, גובה עננים ומפה סינופטית. כשהשתחררתי נקלטתי בצורה מיטבית ברפת אפיקים. היה כיף גדול לעבוד לצידם של אנשים מבוגרים שקיבלו אותי בחום גדול ולימדו אותי את אהבת בעלי החיים ואת האהבה לעבודה קשה.

שלא כמו רבים מחבריי, כל חיי חלמתי ללמוד באוניברסיטה. בשנת 1979 העפלתי לאוניברסיטה העברית בירושלים, ודגרתי על התואר הראשון בהסטוריה של עם ישראל והמזרח התיכון. כשאני מצויידת במושגים בסיסיים בשפה הערבית, זימנו אותי לבית ירח כמורה לערבית. כיוון שאהבתי את השפה, ועד היום אני אוהבת אותה, השתלבתי בשמחה בצוות בית ירח. לימים הגיעו מורות הרבה יותר מומחיות ממני לשפה, ואני אט אט נדחקתי בשמחה להוראת הסטוריה.

במהלך השנים נישאתי לעוזי, ויחד הבאנו לעולם ארבעה ילדים חמודים ומוצלחים, שבינתיים לומדים ועובדים מחוץ לאפיקים, ואולי בבוא היום מישהו מהם יבוא לחיות באפיקים עם משפחתו. במהלך כל שנותי בבית ירח שימשתי כמורה, כמחנכת וכרכזת שכבה, ולאחרונה, בעקבות פציעה קשה בכתף, עשיתי הסבה מקצועית לספרנית. אני אוהבת את עבודתי מאד מאד, אני מרגישה משמעותית, ואני חולמת בשמחה על היום שבו אפנה את מקומי ואעביר את המקל לצעירים ממני.

סיפור האומץ של שלומית רז'בסקי הוא הסיפור על נמלת האש הקטנה.

״בישראל נצפו לראשונה נמלי אש באזור בקעת הירדן בשנת 2005. בתחילה נמצאו בעיקר בתוך יישובים, אך לאחר מכן נמצאו גם בשטחים פתוחים הסמוכים ליישובים. התפשטות הנמלה נמשכת ובקיץ 2009 אותרה גם במרכז הארץ״ (ויקיפדיה).

נמלת האש היא נמלה העוקצת בצורה מאוד כואבת. שלומית, שנתקלה בבעיה של פלישת נמלי האש, החליטה להתמודד עם נמלי האש בקיבוץ אפיקים. היא אספה אותן לתוך צנצנת קטנה ושלחה את הצנצנת למכון המחקר, הנקרא 'מכון וולקני'. במכון הוולקני לא ידעו בדיוק מה לעשות עם צנצנת הנמלים והם שלחו אותה למחלקה הזואולוגית באוניברסיטת תל אביב. מהמחלקה הזואולוגית שלחו חוקרים לקיבוץ אפיקים לחקור את התופעה. החוקרים הרימו כל אבן וכל סלע בקיבוץ וגילו קינים עצומים של נמלי האש. הם עברו לחפש אותה גם בקיבוצים אחרים בעמק הירדן ובחלק מהקיבוצים מצאו את הנמלה, כך הבינו שהיא מתפשטת ממקום למקום.

אנשי המחלקה הזואולוגית דיווחו על כך למשרד החקלאות ולמשרד להגנת הסביבה. כולם איחדו כוחות בכדי למצוא איזה שהוא פתרון שימנע את ההתפשטות של הנמלים העוקצות. וזהו – כל השאר זה היסטוריה.

דרך אגב, לאחרונה הייתה כתבה בעיתון בה כתוב שנמלת האש נמצאת בכל רחבי הארץ ואם מדינת ישראל לא תתגייס כולה בכדי לעצור את התפשטותה ולהדביר אותה, כל הארץ תתמלא בנמלי האש. העניין הזה עלול להקשות מאוד עלינו כתושבי מדינת ישראל. הדברת נמלי האש חשובה מאוד כי הנמלים עלולות לפגוע בתיירות. התיירים שיבואו למדינה יגלו שהיא נגועה בנמלים העוקצות, ולא ישובו לבקר בישראל. לכן צריך להתגייס באופן קולקטיבי, כי עיקר הפגיעה היא באנשים, למרות שנמלי האש פוגעות גם בבעלי חיים.

זו הסיבה ששלומית בחרה להילחם בתופעת נמלי האש הקטנות.

הזוית האישית

שלומית: תמיד כיף להקשיב לסיפורים של אנשים מבוגרים וכיף גם לשתף אותם בבעיות של צעירים. הם יודעים להקשיב!