מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נישואי לאהרון, דוגמן "במחנה"

סבתא אפרת והנכד נועם
סבתא חנה וסבא אהרון קנולר
כל תמונות החתונה שלי כשברקע תמונתו של זאב ז'בוטינסקי

נולדתי בירושלים, על הר הצופים בתאריך 26 באוגוסט 1941 בתקופת מלחמת העולם השנייה.— עם סיום מלחמת העולם עברנו לגור בתל-אביב ברחוב צ'לנוב 27.
 
תקופת ילדותי— – כשהייתי ילדה קטנה הבריטים שלטו בארץ ישראל.— אני זוכרת את הימים הארוכים של העוצר. היינו סגורים בבית ואסור היה לצאת.— מדי כמה שעות הייתה הפסקה של העוצר, כדי לרכוש מצרכי מזון.—  במרפסת היו חורים לאוורור, משם היינו מציצים על החיילים הבריטיים, עם הכומתה האדומה, והיינו צועקים להם "כלניות", כך היו מכנים אותם, בגלל הכומתה האדומה. הם כוונו את הרובה לכיוון שלנו ואנחנו התחבאנו במרפסת.
 
הקמת המדינה— – האו"ם החליט בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת 2 מדינות ל-2 עמים, לעם היהודי ולכם הערבי.— כשהגעתי לבית הספר, למדתי בכיתה א' אותה שנה, כולם שרו, שמחו, רקדו, לא היו לימודים באותו יום כי הייתה התרגשות מאד גדולה. —ב-ה' באייר תש"ח הוקמה מדינת ישראל.
 
בית ספר – הרבה מאד עולים עלו לארץ, ולא היו מספיק בתי ספר, לכן למדו בכל בית ספר בשתי משמרות, בבוקר הכיתות הגבוהות ואחר הצהרים הכיתות הנמוכות. אני למדתי אחר הצהרים ובבוקר היינו משחקים.בית הספר— למדתי בבית הספר תלפיות , בית ספר ממלכתי דתי. המשכתי ללמוד בתיכון ג' ציטלין בתל-אביב, זהו תיכון עירוני דתי.— סיימתי תיכון בשנת 1958 מיד לאחר מכן התגייסתי לצבא. יחידה מכל הכיתה, כל הבנות הצהירו שהן דתיות ולא שרתו בצבא. הורי התנגדו מאד לגיוס שלי, אבל התעקשתי וטענתי שכל אדם חייב לשרת את המדינה שלו.
 
משחקים
בתקופה שלנו לא הייתה טלוויזיה ולא היו מחשבים. —שיחקנו בחמש אבנים. ישבנו על הרצפה ושיחקנו בקבוצה של 4 חברות.— שיחקנו גם בחמור ארוך, מישהי הייתה מתכופפת וכולנו היינו קופצות מעליה.—  קפצנו בחבל, ושחקנו בקלאס.— בבית היינו משחקים בריכוז, מה שאתה משחק היום וקורא לו מונופול.— שיחקנו גם בקלפים, בדוק, בדמקה ובשח מט. היה לנו בבית שולחן שעליו היה משטח של שחמט.
 
התבגרות
בצעירותי הייתי חברה בתנועת נוער דתית בשם "הנוער המזרחי".— כשהגעתי לתיכון, הצטרפתי לתנועה התנדבותית בשם "נוער לנוער". היינו מתנדבים  באזורי מצוקה,— עוזרים לילדים בשיעורי הבית ובמגרש המשחקים. היינו מזמינים אותם לגינה הציבורית ומשחקים איתם, כדי שלא יסובבו ברחובות.— בבית הספר התיכון הייתי יושבת ראש מועצת התלמידים. אחת הפעולות שלנו הייתה לעזור לישובי העולים. אימצנו 7 ישובי עולים, הופענו לפניהם בערבי חג והבאנו לילדים ממתקים. —
אחרי שרות החובה בצה"ל נשארתי שני נוספת בשרות קבע. כדי לקבל משכורת ולחסוך כסף לטיול של חודשיים וחצי באירופה. נסעתי לאירופה עם חברה, ושם הכרתי את אהרון, שבהמשך הפך להיות בעלי.
 
בית הורי—
הורי , צפורה וזלמן ז"ל, היו אנשים דתיים.—  אמי נולדה בשנת 1914 ברוסיה  בעיר בריסק, היא הצטרפה לתנועת נוער  חלוצית ועלתה כחלוצה לארץ ישראל. הוריה לא ידעו שהיא מתכוונת לעלות לארץ, היא הודיעה להם רק ערב הנסיעה. הם ניסו להניע אותה מתכניתה אך היא עמדה על שלה ועזבה את המשפחה שכללה הורים ו- 7 אחים , חלקם נשואים עם ילדים. כל משפחתה נספתה בשואה. רק  היא ניצלה. לכן אין לי דודים ודודות בכלל.—  
         
אבי, זלמן שקולניק, נולד בשנת 1904 בפולין, הוא עלה לארץ כחלוץ בשנת 1924. הוא היה יתום מאמו, אביו היה רב, היו לו  9 אחים ואחיות. כל משפחתו, שהייתה משפחה ציונית, למעט אח אחד, עלו לארץ ישראל.  הקשר עם האח אבד ואין לנו מידע מה עלה בגורלו.—
 
להורי נולדו 3 ילדים,  אחותי הגדולה, פנינה, אני האמצעית ואחי הצעיר שמוליק.— בביתנו דיברו רק עברית, כי הורי כחלוצים חשבו שצריך לעודד את השפה העברית. אבל כשהם רצו לשוחח ביניהם כדי שלא נבין הם שוחחו באידיש. אנחנו הילדים הקשבנו ובמשך הזמן קלטנו את השפה וכיום אני מדברת ומבינה גם אידיש
תמונה 1
 תמונה 2
תמונה 3
מנהגים
כמשפחה דתית שמרנו את השבת, כל בוקר אבי היה הולך לבית הכנסת לתפילה, מניח תפילין, ובשבתות היינו הולכים כל המשפחה לבית הכנסת.— בערב שבת אמי הדליקה נרות,  אבי היה מקדש על היין.  כל המשפחה הייתה אוכלת ארוחה חגיגית, שרה זמירות, ומברכת ברכת המזון.—  ביום שישי היינו אוכלים גפילטע פיש, מרק עוף עם אטריות, עוף , תפוחי אדמה, ולפתן כמנה אחרונה. הלפתן היה מבושל ונקרא "קומפוט"—.
 
כל יום שבת בין הערביים, כשהיה מחשיך, היינו יושבים כל המשפחה ושרים שירים. תחילה שירים בעברית, ואחר כך אמא שלי שמאד התגעגעה למשפחה שלה שנספתה בשואה, הייתה עוברת לשיר שירים ברוסית ובאידיש.— אנחנו הצטרפנו אליה תחילה בפזמון ואחר כך שרנו יחד אתה את כל השירים. תמיד היא הייתה שרה ובוכה כשנזכרה במשפחתה.— היו לה הרבה גלויות ממשפחתה שנשלחו אליה עוד לפני השואה.— כל שבת היא הייתה נוהגת לקרוא לנו את הגלויות שנכתבו ברוסית ותרגמה אותם לעברית. 
 
משפחה
אחותי פנינה  נישאה לחיים וילוז'ני, שנפטר לפני 9 שנים נולדו להם 2 בנים: רון וישראל.— לרון נולדו 4 ילדים: מור, גל, ותאומים אורי ויובל—. לישראל נולדו 3 ילדים: תאומות עלמה ורננה, ויאיר.— אחי שמואל, נשוי לשרה, נולדו להם 3 בנים: יניב, עידן וסיון—. ליניב נשוי לשירי נולדו 3 ילדים: תומר, גיא ונועה—. עידן נשוי לאודליה, נולדו להם 3 ילדים: תהילה, אליה, אדיר—. סיון  עדיין לא נשוי.
 
משפחתו של סבא אהרון—
סבא אהרון למד בבית הספר היסודי תחכמוני. בית ספר דתי למרות שהוריו לא היו דתיים.— הוא מאד לא אהב את בית הספר. הוא היה חניך בתנועת נוער השומר הצעיר שה יא תנועה חילונית.—  כשהתבגר, הצטרף לגדנ"ע ולמד קליעה למטרה.—  סבא השתתף בהרבה  תחרויות ירי, והיה אלוף הארץ בקליעה למטרה כמה פעמים.—          
כשסבא התגייס לצבא, הוא התנדב לצנחנים. הוא השתתף במלחמת סיני , וצנח במצרים במיתלה. — הוא קיבל כנפי  הצנחן עם רקע אדום שזה ניתן רק לצנחנים שצנחו מעבר לקווי האויב. כאשר עיתון "במחנה"  רצה לצלם חייל עם כנפי צנחן ברקע אדום הם צילמו את סבא בשער העיתון.— סבא השתתף גם בפעולות תגמול בירדן ובמצרים.
תמונה 4
 
          
תמונה 5
 
המשפחה שלנו—
אפרת ואהרון קנולר, נולדו לנו 3 ילדים: שגיא, רעות ורביב—. שגיא נשוי לסיגל נולדו להם 3 בנות: שקד, ניצן ותומר—.  לרעות נולדו בת ובן: אורי ורותם—           
לרביב נולדו 4 ילדים: ניב, טל, נעם ומאי
תמונה 6

סבא אהרון ואני

כשסיימתי את הצבא, עבדתי בצבא קבע וחסכתי כסף כדי לנסוע לחו"ל עם חברה. עליתי על האנייה שנקראה איסטנבול, ולמעלה על הסיפון עמד סבא עם עוד שלושה חברים שגם הם החליטו לטייל בחו"ל, הוא ראה אותי עולה ואמר לחברים שלו "זאת תהיה אשתי".

במהלך השייט לא דיברנו, אבל כשהגענו לאירופה, חברתי ואני הגענו לאכסניית נוער, ושם פגשנו את סבא ואת החברים שלו. הם רכשו מכונית באירופה והציעו לנו להצטרף אליהם לטייל בהולנד. לאחר הטיול נפרדנו, ובמקרה כשהיינו בלונדון, פגשנו אותם פעם נוספת. ופעם נוספת פגשנו אותם במרסיי שבצרפת. חזרנו לארץ באותה אניה

שבוע לאחר מכן, נפגשנו בים, החלטנו לצאת בערב לקולנוע וכשחזרנו הביתה החלטנו להתחתן. אחרי 3 חודשים התחתנו ב – 20 במרץ 1963.

התחתנו בבית ז'בוטינסקי ברמת-גן. בחתונה השתתפו 400 אורחים. ישבתי על הבמה וכל האורחים ניגשו לברך אותי והצלם צילם. לא שמנו לב שעל הקיר הייתה תלויה התמונה של זאב ז'בוטינסקי כשהיד שלו על הלחי. וכל תמונות החתונה שלי הם יחד עם זאב ז'בוטינסקי.

המתנות שקיבלנו: הרבה סיפולוקסים והרבה קערות לפירות. גם כפיות לסוכר ומזלגות לעוגות. בזמנו לא היו מביאים צ'קים כמו שהיום, מעט מאד כסף קיבלנו. הסכום הגבוה ביותר היה 50 לירות אבל רוב הכסף שקיבלנו היה 25 לירות. אנו נשואים 51 שנים.

העיסוקים שלנו

לסבא אהרון יש עסק שלו. הוא עובד כסיטונאי לאביזרי אופנה למפעלים ולחנויות. הוא מייבא מסין ומאירופה את האביזרים, ביניהם מכונות לשטנצים. אבא שלו התחיל את העסק וסבא אהרון המשיך אחריו, וגם שגיא, הצטרף לעסק. היו ימים שגם סבא רבא נחום שלך וגם סבא אהרון וגם שגיא עבדו ביחד. היום רק סבא אהרון ושגיא עובדים בעסק. העבודה שלי כמנהלת מחלקה הייתה מאד מעניינת. בתפקיד זה עבדתי עד 1989. בשנת 1989 עזבתי את תפקידי בעירייה ועבדתי כמנהלת משאבי אנוש בחברת ביטוח "צור שמיר". שם עבדתי 3 שנים. בשנת 1991 פנו אלי מאוניברסיטת בר-אילן וביקשו שאעבוד במחלקה למדעי המדינה כמתרגלת וכמרצה. עבדתי באוניברסיטה ובמקביל למדתי והכנתי עבודת דוקטורט. את הדוקטורט סיימתי בשנתיים, קיבלתי מלגת הצטיינות. מאז אני עובדת באוניברסיטה ובמכללה האקדמית צפת.

התחביבים שלנו

סודוקו את הקשים ביותר. אני אוהבת מאד לקרוא, אוהבת לראות הצגות גם בעברית וגם באידיש. סבא מאד אוהב לצלם, הוא מצלם במצלמה ובמסרטה, בנוסף סבא אוהב לקרוא ספרי מתח ולפתור. סבא ואני מאד אוהבים לטייל בארץ ובחוץ לארץ. טיילנו בהרבה מאד ארצות, ביניהם אזכיר את אקוודור, איי גלפגוס, אלסקה, הכיף הצפוני, איי לופוטן, דרום אמריקה, איסלנד, סרי לנקה, אוזבקיסטאן וכמובן צפון אמריקה ואירופה.

תשע"ה

מילון

כלניות
כינוי לחיילים הבריטים ששלטו בארץ- הכינוי עקב הכומתות האדומות

ציטוטים

”פחדנו מ"הכלניות", צהלנו בכט' בנובמבר, וזכינו לחוויות יפות“

”אנחנו נהנים לטייל בארץ וברחבי העולם“

הקשר הרב דורי