מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ניצחון הרוח

מימי (מרים) נקב, הבת המתעדת
יעקב ורעייתו טובה ביום נישואיהם
זיכרונותיו של ניצול שואה מיוון

שנות ילדותי

נולדתי בעיר טריקלה בחבל תסאליה שבמרכז יוון, עמק שמסביבו הרי בזלת גבוהים, במרכזו עובר נהר ליטאוס החוצה את העיר לשניים. העיר ממוקמת לא הרחק מה"מטאורה" בעיר זו חייתי עד גיל 3. יחד עמי היו אחי הגדול ישראל ואחי השני רואל, אני הייתי השלישי במשפחה, אחרי נולד בלפור. בלפור נקרא על שם הצהרת בלפור, אך הוא נפטר בגיל צעיר למדי ממחלה. בהיותי בגיל 3  שנים עברה המשפחה כולה להתגורר בדרום יוון באזור ה"פלופונסוס" בעיר פטרס, זוהי עיר נמל השוכנת בפתחו המערבי של מפרץ קורינטוס. בפטרס נולדו לנו עוד שני אחים: דוד ואברהם, בשל היותו הצעיר בבנים נקרא 'אברמקי' ובקיצור 'מקי'.

בעיר זו חי אח של אבא ושמו שמואל. הוא היה נשוי לויקטוריה, בשבתות וחגים היינו נפגשים כל המשפחה המורחבת. הייתי מחכה בקוצר רוח במיוחד לחג הפסח, אז היו קונים לנו בגדים חדשים והיינו יוצאים עם האחים ובני הדודים לטייל באזור. כל המשפחה הייתה יושבת מסביב לשולחן והיינו קוראים את ההגדה מתחילתה ועד סופה, פעם ביוונית ופעם בלאדינו, אחר כך היינו פוצחים בשירה – ההורים הדודים והילדים, הייתה שמחה גדולה בבית. אני זוכר את התקופה הזו כתקופה היפה בחיי ילדותי.

אבי היה סוחר במוצרי נדוניה – כגון סדינים, מפות, שמלות, תכשיטים וכו'. הוא היה יוצא מהבית עם מרכולתו ועובר מכפר לכפר כדי למכור. היו תושבים שהיו מזמינים אותו ואז הוא היה יוצא לספק את הסחורה, שמו עבר מפה לאוזן וכך פירנס את המשפחה. אימא לא עבדה, היא הייתה עסוקה כל היום בניקיון, בישולים, תפירה, תיקונים, וחינוך הילדים. אני אהבתי מאוד לקרוא ספרים, וכאשר ירד הלילה והייתי מדליק את מנורת הנפט כדי לקרוא. הוריי כעסו עלי שאני מבזבז את הנפט היקר, מאחר והייתה זו תקופת שפל כלכלי. המצב הכלכלי בבית הלך והחריף עם השנים.

המעבר לעיר סלוניקי

כאשר ראה אבי כי אין יותר פרנסה באזור, החליטו הוא ואחיו שמואל  לעבור לעיר סלוניקי שבצפון. אך כעבור זמן מה חזר שמואל שוב לפטרס עם משפחתו מאחר ולא התאקלם ולא מצא פרנסה. סלוניקי שוכנת בצפון יוון על שפת הים האגאי. זוהי עיר גדולה בעלת פוטנציאל יותר גדול לפרנסה ובעלת קהילה יהודית גדולה, אשר תומכת ועוזרת במקרה הצורך. וכך בהיותי בן שתיים עשרה שנים, בשנת 1931, עברנו הוריי ואחיי לעיר סלוניקי. שם שכרנו דירה ברובע ורדאר, לא הרחק מהנמל. אז גם הפסקתי את לימודיי ויצאתי לעזור בפרנסת המשפחה. תחילה עבדתי כשליח במשרד עורכי דין גדול, לאחר מכן עבדתי כסדרן בקולנוע ועם השנים קודמתי למסריט. נשארתי לעבוד שם עד שנת 1939. אחי הגדול ישראל עבד כפקיד בעיריית סלוניקי.

אמי אסתר ואחי דוד

תמונה 1

הכיבוש הגרמני

יוון נכנעה לגרמניה הנאצית ביום 27 באפריל 1941. היא בותרה לשלושה אזורי כיבוש: הבולגרים קיבלו את צפון יוון – את תראקיה ואת צפון מקדוניה; הגרמנים – את דרום-מקדוניה עם סלוניקי במרכזה, והאיטלקים – את מרכז והדרום, כולל אתונה, וכל האיים. רק בשנת 1944 נכנסו הגרמנים לדרום יוון כאשר ראו כי האיטלקים אינם מבצעים את דרישות הגרמנים. האמת היא שהאיטלקים היו גמישים יותר ולא אכזריים כלפי התושבים, והיה אפשר להסתדר איתם.

בשנת 1941, כאשר סיימתי את שירותי הצבאי בצבא יוון, יצאתי מהבסיס בלאריסה והצלחתי איכשהו להגיע לאתונה. משם הייתה בעיה להגיע לסלוניקי כי לא היו אוטובוסים ולא רכבות מאחר והם הוחרמו על ידי הגרמנים. לא היה לי כסף ועשיתי את דרכי ברגל, בטרמפים. לאחר כחמישה ימים הגעתי לעיר סלוניקי שבה התגוררה משפחתי אבי ניסים, אמי אסתר, אחי הגדול ישראל ואחיי הצעירים ממני דוד ומקי (אברהם). הם שמחו כל כך כאשר חזרתי מהמלחמה עם האיטלקים. הם שמעו על הקרבות ועל הרבה הרוגים וכבר היו מודאגים שלא אחזור, כאשר עמדתי בפתח הדלת הם בכו והתרגשו על ששבתי בשלום מהמלחמה. אבי שם את ידו על ראשי ובירך אותי. סיפרתי להם על תקופת המלחמה, איך ראיתי חברים לנשק הרוגים ופצועים רבים, איך טיפלתי בהם כאשר אני מהרהר במחשבתי כי זה הדבר הנורא ביותר שקרה לי. סיפרתי להם על הדרך הארוכה שעשיתי מלאריסה עד אתונה ומשם עד סלוניקי, ללא אמצעי תחבורה.

לסיפור המלא: 

סיפור זה הוא חלק מספרו של יעקב ניצחון, "נצחון הרוח", נכתב על ידי בתו, מימי נקב.

כריכת הספר

תמונה 2

הזוית האישית

הסיפור תועד בעקבות שיתוף פעולה בין הגב' חנה אייזיק, מנהלת קבוצת "המעפילים יוצאי סלוניקי ויוון שעלו לישראל באונייה חביבה רייק 1946" בפייסבוק ישראל, עם צוות תכנית הקשר הרב דורי בבית התפוצות, כחלק מפעילות פורום שנערך בשיתוף פעולה עם כלל קהילת יהודים יוצאי יוון בישראל. הפורום נערך בזום בתאריך 11.11.2020, תשפ"א.

מילון

טְרִיקָלַה
טְרִיקָלַה (ביוונית: Τρίκαλα) היא עיר בצפון מערב יוון בחבל תסליה ובירת מחוז טריקלה. העיר שוכנת 328 ק"מ צפונית מערבית לאתונה ו-214 ק"מ דרומית מערבית לסלוניקי. בראשית המאה ה-21 התגוררה בעיר קהילה יהודית קטנה בת 50 נפשות ולה בית כנסת אחד. בעיר קיים בית עלמין יהודי אשר חולל בשנת 2000 בידי קבוצת נאו-נאצים יוונים. בית העלמין שוקם, שופץ ומתוחזק בידי בני הקהילה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”האיטלקים היו גמישים יותר ולא אכזריים כלפי התושבים, אפשר היה להסתדר איתם במהלך הכיבוש הנאצי“

הקשר הרב דורי