מאגר סיפורי מורשת

אני אור בלישה כיתה ד' ביחד עם סבתי שרה, כותבת את הסיפור על סבא רבא שלי מיכאל. כלומר האבא של שרה שמשתתפת בתכנית הקשר הרב דורי.

סבא רבא  שלי חי באלג'יר. הוא היה ציוני נלהב ותמיד חלם לעלות לארץ ישראל. יום אחד בהיר, בשנת סוף 1946, הגיע אליו אדם מהסוכנות ומכאן הגשמת החלום הציוני התחיל להתרחש.

סבתא שלי בצעירותה

שליח הסוכנות, הדריך את מיכאל כיצד לעלות לארץ ישראל. העלייה היתה בדרך לא לגלית. סבתא שרה מספרת: "הורי עזבו את כל רכושם". אבי לבש מכנסיים על מכנסיים. לקחנו צרור קטן עם בגדים בשביל הילדים הקטנים. הגענו למקום שכונה "ההכשרה" ושם לנו לילה אחד.

 משפחתה של סבתא

לפנות בוקר הגענו לחוף הים. ושם חיכינו  בקוצר רוח לעלות על האנייה "שיבת ציון". כשראו את האנייה "שיבת ציון" מתקרבת מרחוק העבירו אותנו בסירה קטנה לאנייה. שטנו שבועיים ימים, עד אשר שהגענו לנמל חיפה.

בשנת התחלת 1947 והבריטים ששלטו אז בארץ לא נתנו לנו לרדת בארץ ישראל. שלחו אותנו בחזרה לקפריסין. שם, בקפריסין היינו מאוכזבים, אבל מלאי תקווה. הקמנו אוהלים וחיינו שם כשמונה חודשים.

בנוסף לסבתי, שרה, שהייתה תינוקת, סבתא רבתא שלי אימצה שלושה אחים יתומים שורדי השואה. היינו בין הראשונים שאפשרו לנו לחזור לארץ ישראל ולהיכנס לתוכה. הגענו למחנה עולים בשם "עתלית". לאחר מכן התיישבנו במגדיאל. ומשם הכל הסטוריה. היו קשיים, אך הציונות גברה על הכל.

דבר נוסף שקרה למשפחתה של סבתא שרה, הוא עוד הביט בחיים בארץ ישראל. ובשמירה המתמדת עליה ועל בטחונה.

ביום הכרזת המדינה כאשר היה ניסיון של הלגיון הערבי לכבוש את כפר סבא, נהרג אח של סבתי. זה קרה ביום הזיכרון בהגנה על כפר סבא הוא היה בחטיבת אלכסנדרוני אנו נוהגים כל יום הזיכרון פוקדים את קברו ומנציחים את שמו.

הזוית האישית

אור: סבא שלי, בעלה של שרה. נלחם בכל מלחמות ישראל.