מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1950 הורי עלו מתימן במבצע כנפי נשרים והתיישבו בארץ.

לאחר עשר שנים, אני נולדתי בראש העין וקראו לי ניסים מפני שנולדתי בחנוכה על שם נס החנוכה. היינו שישה ילדים ובבית היו רק שני חדרים, במטבח בישלו על כיריים ואת בגדינו כיבסו בגיגית עם מים רותחים. שם הורי שלום ושרה, שם אחיי ציפורה, כוכבה, דוד, אני רותי ויאיר. אמי עסקה במשק בית ואבי עבד במפעל ברזל. להורי היה קשה עם עלייתם ארצה, הם עבדו בעבודת כפיים. אמנם היו קשיים אבל בסה"כ חיינו חיים טובים, לא היה חסר כלום בבית. אבי היה עם פאות. אבי, שלום היה מורה לתלמידים (מורי) הוא היה מלמד תורה וגם את בניי הוא לימד והיו לו כארבעים תלמידים הוא נקרא "מורי" ואמי הייתה אישה אצילה שכל הזמן דאגה לילדים.

כל אחיי שרדו כולם נשואים וחיים באושר.

בבית, כולנו אכלנו אוכל פשוט במהלך השבוע, וביום שבת היינו אוכלים בשר ועוף. גרנו בשכונה יהודית שכולה תימנים. כל היהודים היו נפגשים בבית הכנסת. בשכונה הייתה מכולת ושם קנינו את המצרכים שהיינו צריכים שלרוב היו מצרכים בסיסיים. בשעות הפנאי שלי  הייתי הולך לחברים שגרו בשכונה, מטייל איתם והיינו משחקים בגולות וכדורגל.

למדתי בבית הספר "יסודי התורה" למדנו תורה וגמרא. הייתה לנו תלבושת אחידה והייתה משמעת חזקה מאוד. העונשים שקיבלנו היו לכתוב חיבור 10 פעמים ומכות על הידיים והאצבעות. היה טיול בסוף שנה אבל מסיבות לא היו. אהבתי את מקצועות התורה והגמרא ולא אהבתי את המקצועות גאוגרפיה והיסטוריה. לא היה לנו חדר אוכל בבית הספר והיינו מביאים כריכים מהבית. המאכל האהוב עלי בילדות היה דובשניות ולא היה לנו הרבה ממתקים ומי שהייתה לו סוכרייה היה נקרא עשיר.

בבר מצווה שלי בגלל המצב הכלכלי הקשה הבר מצווה שלי נחגג בבית הספר יחד עם כל הילדים באותו הגיל. קיבלנו סידור ותפילין מבית הספר.

הנעורים בעבר

אנחנו האזנו למוזיקה של שנות ה-70 ורקדו אז ריקודים סלונים ופופ. היה מועדון בשכונות והיינו הולכים כל החברים בשכונה פעם בשבוע. היינו משחקים בשכונה כדורגל ויושבים על אבני השפה ומספרים חוויות.

פעם הגברים התביישו לחזר אחרי הנשים והנשים עצמן היו ביישניות ובשביל ליצור קשר בין הגבר לאישה היינו מדברים עם דוד שמכיר את הבחורה שתואיל לבקש חברות. הכרתי את אשתי כשהייתי בהופעה בתל אביב באולמי לחיים, שם היו הופעות מזרחיות ואז גם אשתי וחברתה באו, אני וחבר חסמנו להן את הדרך במדרגות והתחלנו לדבר איתן וכך נוצר קשר של חברות.

החתונה שלי

התחתנתי בשנת 1980 באולמי לחיים, איפה שהבטחתי לה שאנחנו נתחתן כבר בפגישה הראשונה, וכך היה. נולדו לנו ארבעה ילדים שלושה בנים ובת יש לי שבעה נכדים רובם גרים בראש העין.

מלחמת לבנון הראשונה

אני שירתי במלחמת לבנון הראשונה הייתי בסיור של הצנחנים היינו בלבנון במוצב "דלעת" ואז התחילו מרגמות לעוף על המוצב. נבהלנו והמפקדים לקחו אותנו לתוך בטונדות כדי שלא ניפגע. בזמן שהיינו בסיור לקחו אותנו לתגבר את הכוחות בשמירה על המחבלים השבויים בלבנון והיינו מסתובבים בשבילים בין האוהלים שלהם. הייתה תקופה שבה הם התחילו לשבור את הגדר ואנחנו היינו עם נשקים שלופים עליהם, הם רצו לפגוע בנו.

נס שקרה לי

פעם הלכנו כמה חברים לים נהגנו לקפוץ מהשובר גלים לים שזה מים עמוקים מאוד. אני קפצתי משובר הגלים ופתאום נקלעתי למערבולת והתחלתי לטבוע. הרמתי את ידי לעזרה וחבריי חשבו שאני צוחק איתם. כשהתחלתי לטבוע הרגשתי יד תופסת אותי ומושכת אותי לכיוון הסלעים. לאחר שהתאוששתי ופלטתי מים חיפשתי מי זה שהציל אותי ולא היה אף אחד לידי והבנתי שההצלה באה ע"י בורא עולם.

אף פעם לא סיפרתי את זה לאף אחד.

כיום אני עובד בתעשייה אווירית, יש לי ארבעה ילדים שש נכדות ונכד ואני ואישתי מאושרים.

חגים – פעמיים בשנה הורי היו קונים לנו בגדים חדשים בראש השנה ופסח. בפסח כל הבית היה בחוץ וכולם היו משתתפים בניקיון פסח.

המצב הבטחוני – אנו כיהודים תמיד שואפים לשלום וידינו מושתות לשלום אך הערבים רוצים להוציא אותנו מהארץ. באותו הזמן דוד בן גוריון היה ראש הממשלה מאז קום המדינה ועד היום יש מלחמות ביננו לבין מדינות ערב.

ראש העין – ראש העין בתחילתה הייתה מחנה צבאי והייתי מעברה שוממת רק סלעים ולאט לאט התפתחה וגדלה וצמחה לעיר בישראל. בעבר היו המון בתי כנסת בראש העין, רוב האזרחים היו תימנים כיום זה מעורב.

סיפורו של השופר

השופר הועלה מתימן בשנת 1950 והשופר עשוי מקרן אייל. שופר זה עובר מדור לדור במשפחה. אבי שלום היה חזן בבית הכנסת והיה חזן של כל תפילות החגים והוא היה תוקע בשופר. הוא היה מורה לתלמידים (מורי) הוא היה מלמד תורה וגם את בניי הוא לימד והיו לו כארבעים תלמידים.

יהודי תימן לא שינו את צורתו המקורית של השופר. לדעת הרב יוסף קאפח יש חשש פסול בשופר שמעובד ושונה מצורתו הטבעית, בעקבות פסיקה זו נוהגים תלמידיו לתקוע בשופר שאפילו בצד הצר לא נעשה כל שינוי או מתיחה. וזה מקשה יותר את ההתאמה לפיו של התוקע, ודורש מיומנות שונה מהרגיל.

אוריאן והשופר שהביאה לכיתה

הזוית האישית

סבא ניסים: הקשר הרב דורי מעניין ונלמדים ממנו דברים על החיים וחבל שלא הייתה הענות מלאה. אני רוצה לאחל לאוריאן בריאות, הצלחה בחיים, שכל משאלותיה ייתגשמו.

אוריאן: היה ממש כיף בתוכנית גיליתי המון דברים על המשפחה. אני רוצה לאחל לסבא שימשיך להיות סבא מושלם שעוזר ותומך ותמיד רוצה לבוא לפעילויות.