מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים נורה ויטלה והיא נולדה באיטליה בשנת 1939 בעיר קטנה בשם ביאלה. סבתא עלתה לארץ בגיל שש עשרה וגרה בתל אביב, בהרצליה ובכפר שמריהו. סבתא הכירה את סבא בגיל תשע עשרה ונולדו להם שלושה ילדים. אבא שלי הוא בנם הבכור.

סבא היה נשיא האגודה העולמית של תעשייני היהלומים וסבתא עבדה בבורסת היהלומים.

המשפחה המורחבת שלי

הצילום הזה הוא משנת 1912 כאשר משפחת ויטלה המורחבת הלכה לטיול. התינוק למעלה בידיים של אמו הוא אלברטו סבא רבא שלי. באמצע סבא רבא רבא שלי שמואל, ובצד ימין סבא רבא רבא רבא שלי בנימין.

למרבה הצער דודתי מדרגה שלישית, אילבירה, ובת דודתי מדרגה שלישית, עדה, אשר מופיעות בתמונה, נרצחו יחד עם בני המשפחה שלהן באושוויץ, 7 אנשים ביחד.

בית כנסת בישוב שלנו

בזמנים עתיקים לא היה בית כנסת בביאלה אבל בשנת    1,600 שלוש משפחות נתנו חלק מביתם ובנו בית כנסת קטן ויפה. המשפחה של סבתא היתה בין המשפחות האלה.

בבית הכנסת התפללו רק בחגים. בשבתות לא היו מספיק גברים למנין. אם היה בר או בת מצווה אז כולם באו לבית הכנסת.

הבת מצוה של סבתא

בשנת 1951 סבתא חגגה בת מצווה. לפי מנהג יהודי המקום היא לבשה שמלה לבנה וארוכה לפני כל הקהילה. בטקס הבת מצווה נערך מבחן ביהדות לפני התיבה  הפתוחה. במבחן נשאלו שאלות מספרי בראשית ושמות. סבתא נורה עמדה במבחן והבטיחה לקיים את היהדות. אחרי כן בביתה של סבתא רבתא אלסה היתה קבלת פנים צנועה.

טקס בת המצווה של סבתא

חג הפסח שלנו

כל הקהילה חגגה את חג הפסח. לפני החג ניקו ביסודיות את הבית והביאו למטבח מצות כשרות. אז המצות היו קשות כמו דיקט ואכלו אותן בעיקר מבושלות.

את ליל הסדר חגגו בבית של סבתא של סבתא. כולם באו. הביאו רב שיקרא את ההגדה כי אף אחד לא ידע לקרוא עברית. כאשר הגיעו ל"דיינו" רצו למטבח לשים את המצות במרק כאילו זה היה פסטה. לאחר מכן שרו שירי פסח באיטלקית. גם היום אנו שומרים על המסורת ואנחנו כל המשפחה חוגגים את ליל הסדר בבית של סבא וסבתא שלי.

פורים שלנו

בפורים הכנו עוגות מיוחדות וטעימות. קראו להם סמרטוטים או שקרים.

הקונגרס הציוני

בשנת 1924 נערך בעיר ליבורנו שבאיטליה הקונגרס הציוני העולמי. בקונגרס הציוני דיברו על חזרה לארץ ישראל ארץ אבותינו.

בתמונת האירוע רואים את סבא של סבתא שלי, הרב גוסטאבו קאלו, יושב בצד ימין ולידו עמד האבא של סבא שלי, שלום לגזיאל. הם לא ידעו שתהיה להם נינה משותפת שזו אני.

הזוית האישית

אביגיל: בהתחלה לא נפגשתי עם סבתא ובקושי הכרתי אותה. עכשיו אני מכירה את סבתא, נפגשת איתה כל שבוע ואני יודעת עליה הרבה. אני אוהבת שסבתא מביאה למפגשים עוגיות.