חורף אחד בשנת 1950 ירדו גשמים עזים במשך כמה ימים, וואדי מוסררה (היום נתיבי אילון) עלה על גדותו, היה שיטפון גדול מאוד ואנחנו גרנו בקומת מרתף בדירת חדר והיא הוצפה. נאלצנו לעבור לקומה שנייה בבניין והתארחנו אצל משפחה תימנית שהייתה להם מאפיה לפיתות שגם כן הושבתה בגלל השיטפון, סבא מוטק בנה רפסודה מדלת הכניסה ושט איתה למקום שבו חילקו לחם ומנות מזון. 

 

היה חורף קשה שבו פעם ראשונה בתל-אביב יורד שלג כבד אני וסבא מוטק בונים בובת שלג ענקית. לא הלכתי לבית הספר היה כייף!   

 

 

מסביב לבית הייתה לנו חצר גדולה שם שתלנו בוסתן של כל מני עצי פרי ובין העצים לפי העונה גידלנו ירקות שונים (מושי אחי נולד). שנת 1953 אני נכנסתי לכיתה ב', זו הייתה הכיתה היחידה בכפר אונו, ששכנה בתוך חדר במבנה המועצה המקומית. 

 

יום אחד קמתי בבוקר ובחצר מצאתי גור כלבים קטן מילל ורועד, התחלתי לגדל אותו היה כייף לגדל אותו, הוא היה משונה מפני שאף פעם הוא לא נבח, לאחר חודשים לילה אחד שמענו יללות של תן (בפרדסים היו תנים) ורצתי למטה ומיד הבנתי שבעצם גור הכלבים שגידלתי הוא גור תנים ואומנם לאחר מספר ימים הוא נעלם לא ושב אל משפחתו. יום אחד ששבתי מבית הספר מצאתי גוזל עורבים מתחת לעץ בחצר, אני וחברים מהשכונה התחלנו לטפל בו עד שגדל ואז לשחרר אותו בהמשך. כחודשים טיפלנו בו עד שהפך לבוגר והוא היה מלווה אותנו במשך כל השנה תוך כדי מעופו בדרכנו לבית הספר.