מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו לארץ מהעיר טנג'יר השוכנת במצרי גיברלטר בגבול מרוקו ספרד. בשנת 1955. הם הגיעו באנייה לנמל חיפה ומשם עלו על משאית והגיעו למושב שדה דוד שבחבל לכיש. הכל היה רק חול ושממה. הם שוכנו בצריפים בגודל של חדר, אך היו שמחים בחלקם. לא היה אוכל בשפע לכן קיבלו תלושים בהקצבה וקיבלו רק פעם בשבוע דגים ובשר לשבת.

אבי עבד בבניית בתי המושב הורי קיבלו ראשונים את הבית כי אני נולדתי שנה לאחר מכן בשנת 1956. אני זוכרת את ילדותי במושב כחוויה בלתי נשכחת. את הנסיעה לים במשאית. את ריח הפרדסים בעונת הפריחה ואת קטיף התפוזים והאשכולית מהם הכנו מיץ אשר היה הכי טעים. אמי הייתה מוסיפה את הפריחה של ההדרים לתה והיה לזה טעם "גן עדן" הורי היו חקלאים ואני כמובן עזרתי במשק, רכבנו על סוס ועגלה לשדה.

בזמן קטיף הכותנה הייתי ממלאת את מכנסיי בכותנה ואז שופכת למיכל. היה לנו במשק גם לול תרנגולות. אהבתי את היום בו קיבלנו אפרוחים צהובים ורכים ותמיד חיפשתי את האפרוח השחור שהגיע בכל משלוח.

אני בלול התרנגולות

היו גם תרנגולות מטילות בלול וכל ערב הייתי עוזרת באיסוף הביצים.

כל ערב שיחקנו מתחת לעמוד החשמל המאיר. היה עמוד חשמל  אחד בכל השכונה ושם שיחקנו את המשחקים: דג מלוח, מרוץ שליחים, חמור חדש, גומי, 5 אבנים וקלס. אחת לשבוע היו מקרינים סרט במועדון,  ישבנו על הרצפה ופיצחנו גרעינים שהיו מוכרים, הגרעינים היו בתוך גליל עיתון,

היה גם "סבא טמסוט" שהיה מתיישב בפתח ביתו עם מחבת ענקית ובכל בוקר היה מכין בכמויות "ספינג". בכל בוקר לפני הנסיעה לבית הספר היה מביא "ספינג'" שמושחל לתוך חוט תיל ומסודר כשרשרת, מאז לא טעמתי ספינג' כזה טעים.

בבית הספר היו לוקחים אותנו לסיורים רגליים ל"אגם זוהר" ולפרדסים של מושב נוגה, כשלמדנו את נושא הפרדס. המצב הכלכלי לא אפשר תשלום לטיול שנתי לכן כדי לממן את הטיול השנתי, כל הכיתה יצאה לקטיף עגבניות ומלפפונים למימון הטיול. אני למדתי בבית הספר ע"ש "דוד שמעוני" שלשנים הפך ל"רבקה גובר" שם למדו ילדיי ועכשיו נכדיי.

במלחמת ששת הימים חפרנו "שוחות" ליד הבית ובזמן צפירה נכנסנו להסתתר בשוחות, בזמן המלחמה אמי ילדה את אחי וקראה לו "ציון" כי באותו יום כבשו את ירושלים העתיקה, הייתה שמחה גדולה והרגשה של חג. את מצעד חג העצמאות ראינו על הדשא של השכן כי רק לו הייתה טלוויזיה במושב. ילדותי הייתה עם המון חוויות, גדלנו בבית עם המון אהבה וכבוד למרות שהיינו ללא אמצעים כלכליים לא חסר לנו כלום.

לאחר שרותי הצבאי התחתנתי עם בעלי היקר עמרם נולדו לנו 3 ילדים ו8 נכדים מקסימים. היום אני בת 62 יצאתי לגמלאות לאחר 40 שנות עבודה בבנק הפועלים, כיום אני מתנדבת במועדון למען הקשיש בנהורה ונהנית מכל רגע, כי "רגע שעובר לא חוזר".

הזוית האישית

סבתא מרסל אבוטבול: חוויה וזכות מדהימה וגדולה להשתתף בתוכנית, זכיתי לשעות איכות עם נכדתי היקרה מאור. תודה ענקית למורה מובילת התכנית זרי חפציבה.