נוף ילדותה של סבתא צביה בקריית טבעון
סבתא נולדה בקריית טבעון וחיה בה עד היום. סבתא צביה, התחנכה בקריית טבעון. הגן בו היתה עד כיתה א' פועל עד היום: גן אלונים. כיום סבתא נקראת למלא מקום שם כשצריך. כמובן שבמרכז חצר הגן נמצא עץ אלון מאוד גדול שנשתל בזמן ילדותה בו וסביבו מקיימים מפגשים בצהריים לילדים. יש לנו תמונה ליד עץ האלון של סבתא וילדי הגן.
בית הספר היסודי (עד כיתה ח') נקרא "רימונים" בו היתה כיתה אחת לכל גיל. חצר גדולה מאוד, 23 ילדים בכיתה שלי והמחנכת לימדה את כל המקצועות למעט מלאכה והתעמלות (ספורט). בשיעורי מלאכה לבנות רקמנו חולצות לסיום בית הספר והבנים השתתפו בשיעורי נגרות. אחרי הצהריים הלכנו לחוג ריקודי עם באולם בית הספר. את החגים חגגו כל תלמידי בתי הספר באיצטדיון המקומי. גולת הכותרת היה חג שבועות, כפי שסבתא מספרת: "התעטפנו בסדינים לבנים, כתרים מפרחים על הראש ובידיים טנא עם פירות וירקות. על הבמה קבוצת ילדים שהיו לווים מבית המקדש שקיבלו את התוצרת שנשלחה לבסיס רמת דוד הסמוך לטבעון. אחרי הצהריים כל הילדים היו משחקים ברחוב במחבואים, גולות, גוגואים, "דודס", הקפות, חמש אבנים, מחניים ועוד…"
את בת המצווה של סבתא היא חגגה עם חברה טובה. ביום שישי אחרי הצהריים בבית הספר לחברי כיתתה כשכמובן העיקר היה ריקודי עם משותפים לכולם (ברשותה עדיין תכשיטים שקיבלה מתנה). בנינו עגלות עץ חיברנו גלגלים ודחפנו אחד את השני. בחורף, בשבת יפה, טיילנו בשדות סביב קרית טבעון ונהננו מהצומח. למדנו לזהות את הטבע סביבנו ואפילו ערכנו תחרויות מי יודע יותר. את פסל אלכסנדר זייד השומר ביקרנו במסגרת בית הספר ולאחר מכן ערכנו סיור בעתיקות בית שערים.בכל יום עצמאות נסענו והשתתפנו ב"מצעד המחולות" בחיפה בהשתתפות תלמידי בתי הספר בחיפה והסביבה.
מקור שמה של סבתא צביה, היא נקראה על שם סבתא שלה שנקראה צביה ונספתה בשואה.
סבתא הפתיעה אותי כשהציגה בפני את התכשיטים שקבלה בחגיגת הבת מצווה שלה. שני צמידי יד וטבעת, מכסף משובצים באבנים. צמיד אחד משובץ באבני טורקיז וכן גם הטבעת. צמיד שני משובץ באבנים אדומות. הכל תוצרת "משכית": תוצרת הארץ. נשים תימניות שצרפו תכשיטים ונמכרו במחירים גבוהים. בדרך כלל רכשו אותם אנשים עשירים. הם הוענקו לסבתי מאח של אביה שהגיע לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה כשאיבד בה את אשתו וילדיו וסבתי הייתה לו כבת.
הזוית האישית
סבתא צביה ונויה עם תכשיטי משכית, שקבלה לחגיגת בת המצווה שלה.
נויה: "סבתא הפתיעה אותי כשהציגה בפני את התכשיטים שקבלה בחגיגת הבת מצווה שלה".
מילון
משכיתמשכית הייתה חברה ממשלתית לייצור ושיווק אוּמנות מקומית בתחומי הטקסטיל, הצורפות ועבודות עץ זית שפעלה בישראל בין 1954 ו-1994. מוצרי החברה יוצרו על ידי אומנים מבני העלייה ההמונית מתוך שלוש מטרות: לספק לעולים תעסוקה ופרנסה, לשמר את המסורת החומרית ותרבותית של העולים ולקרב את החברה הישראלית לעלייה מתוך ערכי תרבות ואסתטיקה ולא רק מתוך תדמית של מצוקה ומחסור. בראש "משכית" ניצבה מייסדת החברה והרוח החיה בה, רות דיין. עבודות משכית, שהתבססו על דגמים ומסורות שהביאו עולי עדות המזרח הפכו ברבות השנים לשם נרדף לאומנות ישראלית מקורית בפרט בתחומי צורפות התכשיטים וכלי היודאיקה, האריגה, הרקמה, הסריגה ועיצוב האופנה ששילבו פולקלור עם עיצוב מודרני.
ציטוטים
” דרך פשוטה להתבונן ולהקשיב לאירוע משמח בילדותה של סבתא שלי “