מאגר סיפורי מורשת

נולדתי עם המדינה וגדלתי איתה

שמי גילה פורטוגלי, נולדתי חודש לפני הקמת המדינה, במרכז תל אביב ברחוב מרכז בעלי מלאכה.

אמי תמיד סיפרה על השמחה שהיתה ברחובות כשהכריזו על הקמת המדינה באו"ם. ברחובות תל אביב פצחו בשירה וריקודים והשמחה הייתה עד אור הבוקר.

החיים במדינה באותם שנים היו חיים צנועים מאוד ולא קלים, המדינה הייתה בתחילת דרכה ולא היו פה הרבה תושבים, אנשים יצאו לחפש כל יום עבודה בשביל אוכל למשפחה.

אמי לא עבדה בשנים אלו היא גידלה אותי ואת אחי, מאוחר יותר הוריי פתחו מסעדה ואני עזרתי להם במסעדה בילדותי.

אבי שירת בצבא הבריטי, והמדינה בנתה שכונת מגורים ביד אליהו למשוחררי הצבא הבריטי ואנחנו עברנו ממרכז תל אביב לשכונת יד אליהו בשנת 1948. בשכונה זאת היו פרדסים רבים ושדות גדולים עם הרבה פרחי ארץ ישראל.

שמרנו מאוד על המסורת היהודית בבית, חגגנו את כל החגים עם המשפחה המורחבת דודים ובני דודים, במפגשים כולם היו שמחים.

למדתי בבית ספר בית חינוך ולאחר מכן עברתי לבית ספר גיבורי ישראל ולאחר מכן בתיכון "ויצו צרפת". הייתי בתנועת הנוער "השומר הצעיר" נסענו לעזור בחקלאות ובנייה בקיבוצים ברחבי הארץ. בצבא הייתי מורה חיילת ושירתתי בקריית מלאכי כמורה חיילת שנקראה בזמנו מורה ל"ביעור הבערות".

סיפור הפגישה עם סבא דן

כשהייתי חיילת בצבא, הגעתי עם משפחתי למסיבת יום הולדת שנה של בן משפחה קרוב (אמיר ארז), שם פגשתי לראשונה את סבא דן. מיד אחרי המסיבה היתה אמורה להיות לי פגישה עם בחור שקבעתי להיפגש איתו. מכיוון שלא היתה לי דרך להגיע לפגישה, כי לא היה להוריי אוטו, סבא דן הציע לי טרמפ. כששאל אותי לאן אני נוסעת למרות שאמרתי לו שיש לי פגישה עם בחור, הציע לי באותה נשימה, ללכת איתו לסרט ואני בתמימות אמרתי כן. בגלל שלא היו אז טלפונים, הבחור המסכן חיכה וחיכה ואז החליט ללכת אל בית הורי כדי לבדוק למה לא הגעתי. אמי שמיד קלטה את המצב, אמרה לנער הצעיר ללכת הביתה ולא לחזור.

בשנת 1968 התחתנתי עם סבא דני, הסבא של אסף, ילדנו ילדים וגרנו 40 שנה בישוב כפרי באבן יהודה.

לפני חמש שנים החלטנו לחזור לתל אביב, כדי להיות קרובים לכל הנכדים. היום אנו נהנים מהמשפחה הגדולה שבנינו כשכולם גרים בקירבתינו. שלושת ילדנו: יוסי, ורד ואורי. ותשעת נכדינו, "כן ירבו": הנכד הבכור – רם אחיו הגדול של אסף משרת בצבא. יואב בן 18. אסף בן 11. איתי בן 16. תומר ושירה תאומים בני 12.5, דניאל ואמלי תאומים בני 4.5 וגבריאל הקטן, בן העשרה חודשים.

הזוית האישית

אסף פורטוגלי: סבתא תודה על החוויה הטובה שעברנו יחד בתכנית הקשר הבין דורי, למדתי להכיר את הילדות שלך בשנים של קום המדינה ושיהיה לנו כייף כל הזמן ושנשמח ונהנה כל הזמן.

תודה רבה מאוד מאוד לאריאלה, על תשומת הלב הרבה שלך ועל המסירות הרבה לסיום העבודה.