מאגר סיפורי מורשת

נולדתי לאם יהודיה ואבא נוצרי. בסיפורי זה אני רוצה לספר על הצד היהודי של אמי – מילדרד לבית פרידמן, שנולדה ב 22.12.1932 במדינת קונטיקט שבארה"ב.

אני זוכר שגדלתי כילד צעיר והשתתפתי באירועים משפחתיים עם הסבים וסבתות שלי, דודים, דודות, אחים ובני דודים. במפגשים האלו שמעתי סיפורים על בני המשפחה שלי שנספו בשואה באירופה. זה נגע בי כילד צעיר ולכן כמבוגר נסעתי לבודפשט, הונגריה. סבי – מתיאס פרידמן – נולד בבודפשט, וסבתי אלזה לבית אונגר, נולדה בברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה.

גרתי אצל האח הגדול של סבתי, יוג'ין ואשתו מגדה. הוא סיפר לי שבשנת 1920, כאשר סבתי היתה בת 21, היגרה המשפחה למדינה קונטיקט שבארה"ב בעזרתו של אחד האחים, מאיר, שעבר לקונטיקט כמה שנים לפני כן. יוג'ין בחר להישאר בצ'כוסלובקיה כדי לדאוג לאמו אשר אהב אותה מאוד. במהלך שנות המלחמה באירופה הוא הצליח לשרוד מאחר והיה מנתח ואשתו הייתה אחות. שניהם גויסו לצבא הרוסי כמנתח שדה ואחות בשדה הקרב.

יוג'ין סיפר לי שהם ערכו ניתוחי שדה על חיילים כאשר רובה תלוי על כתפו ובידו השנייה איזמל מנתחים.

אחרי המלחמה הם המשיכו לעסוק ברפואה בברטיסלבה ומאוחר יותר אף יצאו לפנסיה שם. ולמרות שהיה תחת שלטון קומוניסטי, מעולם לא איבד את האופטימיות שלו ושמחת החיים.

מספר שנים מאוחר יותר, לאחר שהיגרו לארה"ב בשנת 1921 מקצמט שבסלובקיה, סבתא שלי פגשה את בעלה מתיאס פרידמן. מתיאס נולד בקונטיקט לאביו, דויד פרידמן, ואמו אנני (אונגר) פרידמן. שניהם היגרו מאוסטרו-הונגריה לטרינגטון, קונטיקט שבארה"ב.

דויד פרידמן הפך לאזרח אמריקאי בשנת 1888.

עד ליום זה אני אסיר תודה למשפחתי שהיגרו לארה"ב ולאלו ששרדו את השואה, אחרת רבים מאיתנו לא היו נולדים ולא היו מסוגלים לחזור לארץ אבותינו (ירמיהו 16:1415).

כאשר ביקרתי את בתי החולים של הניצולים פה בארץ, עם בני הדור השני והשלישי של ניצולי השואה, הבנתי שהם נוכחים כמו עמוד זכרון להעיד על מליוני האנשים שנרצחו בשואה וכדי שלא ישכח עוד לעולם.

הזוית האישית

סיפורו של טים תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר ניל"י בזכרון יעקב, בסיוע המורה המלווה ענבל חן ברגב.