נולדתי בעיר זרימה באתיופיה.
תלאות הדרך....המדבר הנורא והשודדים
נולדתי בעיר זרימה באתיופיה.
זו הייתה עיר בתוך הטבע. גדלנו בתוך הטבע. הכל היה מאוד שונה ממה שפה בישראל. אפילו המשחקים
היו שונים. המשחקים ששחקתי בילדותי היו עם כל מיני דברים פרטים מן הטבע: מקלות, ענפים עלים.משחקים
קנויים לא היו. אהבתי במיוחד להתנדנד בערסל. היינו קושרים את הערסל בין העצים ומתנדנדים.
באתיופיה היה לנו גם מין פרי, שאין בארץ. היינו נוהגים לתקוע במרכז הפרי הזה, קוץ וסובבנו אותו כמו סביבון.
זה היה סביבון מן הטבע. יש גם משחקים ששחקנו שם שמשחקים גם פה היום., כמו משחק המחבואים.
היו לי אחד עשרה אחים. עלינו לארץ ישראל בשנת 1984. בעלייה שנקראת "מבצע משה" . הייתה זו חוויה
מאוד קשה. אני כבר הייתי נשוי , היו לי כבר שישה ילדים: אברהם, גבאייו, ניגאטו, אלמיטו, טירינגו, טדל.
דרך הנדודים עד לעלייה לארץ היתה קשה. המסע נמשך דרך המדבר, את הילדים הקטנים סחבנו על הגב.
ביום לא היינו הולכים בגלל ששפחדנו משודדים. בדרך היו שודדים שרצו לגנוב לנו את מה שלקחנו אתנו. זה
לא היה הרבה, רכושנו היה דל, אך חששנו מהגנבים ולכן העדפנו ללכת בלילה. על הגב סחבתי את בתי בת
השנתיים.
אני זוכר , לילה אחד הגיע זאב למקום בו חנתה השיירה שלנו. הוא היה זאב רעב ורצה לטרוף את בתי
הקטנה. הוא החל לפנות לכיוונה, למזלי היה לי פנס. כיוונתי את הפנס לתוך עיניו והוא הסתנוור, נבהל וברח.
בתי, שחוותה את החוויה הזו , מפחדת עד היום לישון לבד בלילה מחוויה טראומטית זו.
הגענו לארץ ישראל בשנת 1983, בהתחלה שלחו אותנו לעיר אשקלון. היינו שם מספר שנים. אחר כך עברנו
למגדל העמק, בה אנו חיים היום.
מילון
מבצע משהעלייה מאתיופיה ב1984, רוב העולים נאלצו לעבור ברגל מרחק של מאות קילומטרים, בהדרכתם של מורי דרך מקומיים שהובילו אותם תמורת תשלום. במשך ימים ושבועות צעדו בדרך קשה ומסכנת
ציטוטים
”למרות החוויה הקשה של העלייה אנחנו שמחים שאנחנו במדינת ישראל“