מאגר סיפורי מורשת

שמי רינה אדוט, נולדתי בראשון לציון באפריל שנת 1948 כאשר בארץ היה עדיין המנדט הבריטי. ראשון לציון הייתה מושבה שהתבססה בעיקר על ענפי החקלאות. הברון אדמונד דה רוטשילד השקיע כספים רבים בהקמת תשתיות, בחקלאות ובתעשייה. בראשון לציון הוקם היקב ,"כרמל מזרחי", לייצור יין. אבא שלי עבד ביקב זה שנים רבות.

זוכרת אני את חג הפורים, בו אני ואחותי התחפשנו לסמל היקב, שהוא מציג את המרגלים שנשלחו ע"י משה רבנו לתור את הארץ, ושבו עם אשכול ענבים הנושאים אותו במוט בשניים. אכן נשאנו אשכול ענבים במוט. זכינו בפרס ראשון בתחרות התחפושות בראשון לציון. התחפושת הוכנה על ידי אבי, משה. עד היום יש לי בבית חבית יין קטנה שאבי בנה אותה בידיו.

החבית שבנה אבי

אימא שלי עלתה לישראל מבולגריה בעלייה בלתי לגאלית בשנת 1935. עלייתה הייתה באוניית מעפילים, ובה היו נגני תזמורת בכלי נגינה שונים. מה שקרה היה שבארץ נשארו כל המעפילים הציונים והאונייה חזרה למקום מוצאה רק עם כלי הנגינה. עוד סיפרה לי אמי, שבנסיעה לחדר יולדות בבית החולים קפלן, ירו על האמבולנס גפירים (שוטרים), שפעלו בחסות הבריטים. הם היו משטרת היישובים העבריים.

אמי עבדה בבית האריזה לתפוזים. נפל בחלקי לגור בראשון לציון, שהיא המושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה. העיר הוקמה ביוזמת ועד חלוצי יסוד המעלה ועומר, נכדי היקר, למד בבית הספר הנקרא "יסוד המעלה". זוכרת אני את ביקורי בבית הכנסת הגדול שנבנה בראשון לציון. סבא שלי התפלל בו. בילדותי שחקתי ולמדתי בגן הילדים העברי הראשון, ובבית הספר העברי הראשון "חביב". היה מאוד חשוב להורי שנדבר עברית תקנית ואכן, כל שנה נערך בראשון לציון כנס השפה העברית.

סבתי רחל ז"ל בתמונה (משמאל) משנת 1938 לערך, בית חנן

לאחר סיום לימודי התיכוניים למדתי בסמינר למורים ע"ש שיין בפתח תקוה. בחרתי במקצוע זה מתוך שליחות והנחלת השפה העברית בקרב העולים החדשים שעלו לישראל ממדינות שונות. שירתי בצבא כמורה חיילת במסגרת "ביעור הבערות" שהיה מבצע ללימוד השפה העברית למבוגרים, אותו יזם משרד החינוך עם צה"ל. לימדתי בקריית מלאכי, בה היה ריכוז גבוה של מבוגרים שהיו עולים חדשים והיה צורך ללמדם עברית ובכלל לסייע להם במיומנויות תקשורת עם מוסדות החברה. הלימודים היו מרמה של כתיבה בסיסית ועד לקריאה בעיתונים: "שער", "למתחיל", קריאת מכתבים ולהסתדר בתקשורת מילולית עם הסביבה. לא אשכח תקופה זו. לימדתי וגם למדתי אודות חייהם והקשיים של העולים למדינה החדשה להם. בתקופת שירותי הצבאי, נפטרה אמי רחל. עברתי תקופה קשה בבית.

התחתנתי והקמתי בית בישראל: נולדו לנו שתי בנות וחמישה נכדים. הוריי החדירו בנו את תחושת הנתינה וציונות. יש לשמור על מדינת ישראל, כי אין לנו ארץ אחרת. כך חינכתי את בנותיי ואני בטוחה שהוריי גאים בכל מעשיי. התחנה האחרונה בעבודתי הייתה במכון וולקני, במעבדה לחקר זרעים. חשיבות עבודתי הייתה בבדיקת איכות הזרעים, כושר נביטתם, היותם נקיים ממחלות ומזרעים רעים ומחבלים לחקלאות ישראל. ניהלתי קשרי עבודה עם יצרני ויבואני זרעים וכמובן עם חקלאי ישראל. נבחרתי לעובדת מצטיינת לשנת 2010 של משרד החקלאות.

אות העובדת המצטיינת

אבי עסק בגפנים ובייצור יין, אמי בתפוזים ואני בחקר זרעים בגידולים השונים. כאן אני רואה סגירת מעגל בתחום חקלאות ישראל.

הזוית האישית

רינה: תכנית הקשר הרב דורי אפשרה לנכדי להכיר וללמוד טוב יותר אודות תקופת החיים של סבתא שלו ועל ההסטוריה של הקמת מדינת ישראל. בנוסף, זה אפשר לו ללמוד להתמודד עם קשיים שבדרך ולהתחזק מהם. על החשיבות להציב יעדים ומטרות בחיים ולהשיגם. למשל, העלייה לארץ חדשה: זו משימה לא קלה, התמודדות עם אובדן משפחתי ובעיות כלכליות, התגייסות לצבא והשתתפות במלחמות ישראל. אני מאחלת לעומר שימשיך להיות שמח ומאושר, הצלחה בלימודים ושתמיד יהיה מוקף בחברים טובים. כאשר נתקלים בקשיים בחיים, להשתדל להתמודד איתם ותמיד לראות את הדברים החיוביים שבחיים. והכל בבריאות טובה.

עומר אמר לי, שהמפגש הזה גרם לו יותר קרבה והבנה על החיים שעברו עלינו וכן ידע על הקמת מדינת ישראל.