מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נדודים ללא שורשים

שיחה בין שרה ויולי
האניה פרובידנס
אני לא רשומה בשום מקום ואין לי תעודת עלייה

הוריה של שרה נדל ברחו מהתופת בפולין, כל אחד לחוד, לכיוון מזרח. כך הגיעו למחנה עבודה ושם הם הכירו, התאהבו והתחתנו בטקס צנוע וקטן. "כנראה שנולדתי בסיביר, במחנה עבודה ב – 1944 ".
 
אביה מעולם לא סיפר לה על עברו או על שורשיה המשפחתיים. המעט שנודע לה על אביה ותקופת מלחה"ע השנייה, נודע לה במקרה: יום אחד היא הזמינה לכיתתה את יעקב, ניצול שואה, שיספר לתלמידיה את קורותיו מימי המלחמה. כאשר סיים את סיפורו שאלה אותו מהיכן הוא. האיש נקב בשמה של העיר בה נולד אביה – סלובאק. התרגשותה הייתה גדולה ביותר. הסיפור שסיפר לה אודות אביה נתן לשרה מעט מידע, משהו שתוכל לזכור, פיסות סיפורים קטועות, תמונות מטושטשות, עדויות ממקור שני ושלישי. כך, עם השנים ליקטה חלקי פאזל נדירים שהפכו לאט לאט לתמונה, תמונת זיכרונות הילדות שלה.
 
"אני הייתי שכן שלו של אבא שלך. הייתי צעיר ממנו בחמש שנים. הערצתי אותו. כשהגרמנים פרצו לפולין בתאריך 1.9.1939 , אבא שלך כינס בשכונה את הנערים. גם אני באתי. הוא אמר שהוא יודע שהולך להיות רע: ’אני הולך לגבול הרוסי , "פה אני לא נשאר" הוא אמר. לא הבנו מה הוא רוצה, הנערים שהקשיבו לו משכו בכתפיים והתפזרו. גם סבתא שלך מצד אמא לא רצתה לעזוב. הוא התעקש. ברח לרוסיה למזלו, כי כל מי שנשאר שם בסלובאק שלנו, לא שרד.
 
שרה זוכרת שהייתה הרבה על הכתפיים של אבא שלה כשהם היו בדרכים. היא כל הזמן עברו ממקום למקום עד שהגיעו למרסי, שם חיכו לספינה שתיקח אותם לישראל. בשנת 1947 עלו לארץ באנייה  "פרובידנס" כשרה בת שלוש וחודשיים. בספינה אמרו לה לא לקרוא לאמה ולאביה "אימא" או "אבא", אלא רק בשם שלהם. שרה לא יודעת למה וחושבת שאולי משום שהספינה הגיעה כחלק מהעלייה הבלתי לגאלית.
 
שרה זוכרת שכאשר ירדו מהספינה עשו לה קרחת. אביה שחשש פן תדבק בכינים. בהמשך, נהג לקחת אותה לספר של גברים שהיה עושה לה תספורת של בן. שרה הבינה רק יידיש. המשפחה בארץ דיברו בפולנית כדי שלא תבין.  
 
בעקבות שנים של רעב ותנאים קשים ובלתי נסבלים אחרים, אמה של שרה חלתה קשות ונפטרה בגיל 32, זמן קצר אחרי שעלו ארצה כששרה הייתה עדיין ילדה קטנה. לשרה כמעט לא נותרו זיכרונות מאמה. "זכור לי מאוד שאימא הייתה כל הזמן חולה ולא זכור לי יום אחד שהייתה לי אימא".
 
אחרי שאמה נפטרה ואביה החל לעסוק בדברים נוספים, שרה התחילה להאריך את השער, כך שומרת עליו עד היום ולא יוצאת מבלי לסדרו בקפידה. מה שנשאר לשרה מההורים……
 
"אני לא רשומה בשום מקום ואין לי תעודת עלייה. רק לאימא שלי ולאבא שלי יש תעודות עלייה. מה שנשאר עוד מההורים אלו תעודות של מעברים ממחנה למחנה, אבל אני לא זוכרת את המקומות האלה". לאבא שלה היו שני אחים. אחד היה באושוויץ, היה לו מספר על היד והוא נהרג שם. זכור לה גם אח של אביה שלא היו לו ילדים, למרות שהיה נשוי. אחרי המלחמה אמרו לו שאשתו לא שרדה. הוא הגיע לארץ בשנת 1946 לבדו והתיישב במגדיאל בשרון. אביה שמע על כך והם נסעו לבקר אצלו.
 
אביה נפטר בגיל 50, כשהייתה בת 27. שרה חיה כל השנים בתחושה של תלישות, ללא זיכרונות הורים או משפחה. לשרה יש אח שנולד בארץ. הצעיר ממנה ב- 6 וחצי שנים.
 
העשרה
העפלה, עלייה בלתי לגלית: "עלייה זו, ההעפלה, הייתה בלתי חוקית בעיני שלטונות המנדט הבריטי, ונמשכה עד להקמת המדינה. הספר הלבן שפרסמו הבריטים במאי 1939 הגביל רכישת קרקעות ועלייה של יהודים לארץ. הבריטים הקציבו רק מספר מצומצם של רישיונות עלייה, שלא סיפקו את הדרישות הגדולות לנוכח המצוקה הגדולה של היהודים באירופה.
העלייה החלה ביוזמת תנועות החלוץ ובית"ר, ולאחר המלחמה אורגנה על ידי מוסדות היישוב והתנועה הציונית, ונמשכה למרות ההגבלות, הפיקוח על חופי הארץ והציד של ספינות המעפילים. 
 
מחנות עבודה: "השם שנתנו הנאצים למתקני כליאה שנועדו לניצול בכפייה של כוח העבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודות הפרך. מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה – בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכיו'.
 
תשע"ו, 2015

מילון

מחנות עבודה
השם שנתנו הנאצים למתקני כליאה שנועדו לניצול בכפייה של כוח העבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודות הפרך. מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה - בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכיו'.

עלייה בלתי לגאלית
עלייה זו, ההעפלה, הייתה בלתי חוקית בעיני שלטונות המנדט הבריטי, ונמשכה עד להקמת המדינה. הספר הלבן שפרסמו הבריטים במאי 1939 הגביל רכישת קרקעות ועלייה של יהודים לארץ. הבריטים הקציבו רק מספר מצומצם של רישיונות עלייה, שלא סיפקו את הדרישות הגדולות לנוכח המצוקה הגדולה של היהודים באירופה. העלייה החלה ביוזמת תנועות החלוץ ובית"ר, ולאחר המלחמה אורגנה על ידי מוסדות היישוב והתנועה הציונית, ונמשכה למרות ההגבלות, הפיקוח על חופי הארץ והציד של ספינות המעפילים.

ציטוטים

”כנראה נולדתי בסיביר במחנה עבודה ב 1944 אין לי תעודת ואני לא רשומה בשום מקום “

”בדרכים, כל הזמן כל הזמן עברנו ממקום למקום“

”מי שנשאר בסלובאק שלנו לא שרד“

”תחושה של תלישות, ללא זיכרונות הורים או משפחה.“

”זכור לי שאמי הייתה חולה כל הזמן,לא זכור לי יום אחד שהיתה לי אמא“

הקשר הרב דורי