מאגר סיפורי מורשת

אמא הייתה עקרת בית וגידלה את הילדים ואבא היה נגר. השכונה הינה שכונה דתית והיה בה בית כנסת וחיידר ששם למדתי .היה רב'ה היו לו 15 תלמידים. היינו לומדים מהבוקר, משעה 8 בבוקר עד הערב, עד שעה 18. למדנו שם להתפלל וחומש, אחר כך עברתי לתלמוד תורה עץ החיים.

כשגדלנו היינו כבר בני 11 ו12 היינו בתנועת בני עקיבא ובבני עקיבא היינו ביחד הבנים והבנות זה היה בשכונה. כשגדלנו עוד יותר אז היינו הולכים בשבתות ברגל עד העיר, לבני עקיבא. בני עקיבא היה בבניין של הפועל המזרחי ששם גם הייתה המפלגה ואחר כך שהתבגרנו יותר היינו חברים במשמרת הצעירה ושם התגייסנו גם לצבא. למעשה, בצבא לא היו הרבה חופשות וזה למעשה תקע את החברות שלנו של כל החברים זה הייתה תקופה של מלחמה לא הינו יכולים ללכת בעיר כי כל פעם היו עוצר חלק מהחברים הלכו ללימודים ויש כאלה שהלכו לצבא ויש כאלה שהלכו לעבודה.

הייתה גם תנועה של חרות ושם היינו מסתננים למחתרות ולהגנה (הבסיס של צה"ל) מההגנה הוקם כל הבסיס של צה"ל. במחתרת גייסו אותנו לעזור לחיילים שהיו מבוגרים לקחת להם תחמושת למלא להם מחסניות עם כדורים ולהזהיר אותם מפני מכוניות של הבריטים שלא יתפסו אותם. היו לנו כל מיני סימנים כמו שריקות וצורות של דגלים שבעזרתם היינו מודיעים להם שמתקרבת מכונית של הגסטפו ואז הם היו מפסיקים להתאמן. כאשר הם היו יורים זה בתוך בור ומעל הבור הייתה תקרה עם עפר ובעפר גינה ולא היה אפשר להבחין בבור. במידה הם היו יוצאים לפעולה אנחנו היינו לובשים את השינל הזה וממלאים אותו בתחמושת ואוכל. אם היה אפשר לעקוב אחריהם אז היינו עושים נקודת ציון ומסכמים בנינו איפה נחביא להם את זה בשביל שהם יוכלו לקחת את זה. זה למעשה היה תפקידנו בתקופת המחתרת.

אחרי שהמחתרת הצליחה להדוף את המנדט של הבריטים , הם עזבו את הארץ והמחתרות גייסו לצה"ל ואז כבר היה מלחמת השחרור. במלחמה זו נהרגו יהודים והעיר העתיקה נכבשה על ידי הערבים. אחרי המלחמה אז גייסו את היהודים בני ה18 והכינו כל מיני גדודים ומחלקות וכל יחידה קיבלה שם כמו גולני ונחל והיו עוד כל מיני גדודים. גם אני גויסתי יחד עם שני חברים שלי אנחנו גויסנו לנח"ל.

נח"ל היה ראשי תיבות של נקרא נוער חלוצי לוחם. הגענו למחנה אימונים בפרדס חנה ושם עשינו שלושה חודשי אימונים ומי שהיה בריא וחזק הוא גויס אחר כך לכל מיני גדודים יותר קרביים כמו גבעתי וגולני. אני סבלתי אז ממחלה שקראו לה אולקוס אני לא גויסתי לגדודים קרביים אלא הציבו אותי כעוזר לעובד מחסנים מחסן של ביגוד ואנחנו היינו מציידים את החיילים שהתגייסו בציוד צבאי ובנשק. שרתי שנה ואחר כך אני ביקשתי העברה לירושלים כי מצב בבית היה קשה ואז הציבו אותי במחנה בתלפיות ושם קיבלתי חופשות שאני אוכל לעזור בבית וככה זה היה עד סוף השירות.

כשהשתחררתי מהצבא עזרתי לאבי זיכרונו לברכה במקצוע שלו. הוא היה נגר והוא בנה לו ליד הבית מחסן של נגריה ושם אני למדתי אצלו את מקצוע הנגרות. זה היה בערך כשנתיים ואחרי שנתיים פתאום באמצע שאני עוזר לו לעבוד בנגריה פתאום הוא צועק לי היד היד היד!  התברר שביד הימנית נקרע לו הסחוס וזה כאבים נוראים ואז סגרתי את המכונה ולקחנו אותו לרופא אורטופד והרופא אמר לאבא שלי שיפסיק לעבוד שלושה חודשים עד שזה יתרפא ולכן  נשארתי בלי הדרכה והיה לי קשה. אבי הלך ודיבר עם חבר שלו שהוא גם היה נגר והייתה לו נגריה במאה שערים והוא הסכים לקבל אותי אצלו לעבודה ועבדתי אצלו כחמש שנים. עשיתי אצלו כל מיני עבודות. מה שהוא עשה זה בעיקר עבודת בניין ולבתי כנסת.

אחרי חמש שנים החלטתי שאני רוצה להתקדם ופניתי לנגריה גדולה בירושלים של סולל בונה ושם היה מנהל עבודה צ'כי, שהיה אדם מאוד טוב, הוא הבחין בי שאני בעל מקצוע שונה מבעלי המקצוע שיש לו והוא הציע לי להיות מנהל עבודה. הוא נתן לי ארבעה אנשים, שיעבדו איתי ואנחנו התחלנו לעשות את העבודות הראשונות לבית החולים הדסה עין כרם ושם עבדתי כמעט שנתיים. אני עבדתי והספקתי לעשות הרבה. המנהל הצ'כי עזב את הנגריות וזה יצר לי בעיה, אז כתבתי לו שאני לא שבע רצון שהוא עזב את הנגרייה אז הוא כתב לי שאין לי מה להצטער כי הוא מתכנן להביא אותי אליו לנגריה שהוא עובד בחוץ לארץ. זה לקח בערך איזה שנתיים עד שהוא קיים את ההבטחה שלו.

בינתיים אני התחתנתי וכתבתי לו שאני מוותר על הנסיעה כי אני התחתנתי ואני הייתי צריך הרבה כסף והוא כתב לי בחזרה שהוא לא מסכים להחלטה הזאת שלי והוא הפעיל את כל הלחצים שלו על הממונים עליו שישחררו אותי מירושלים. הגיעה אלי משלחת של מנהל חוץ שחיפשו אותי ובאו אלי ואמרו לי תשמע המנהל שלך הקודם משה טייכמן שלח אותנו אליך שנאמר לך שאתה לא יכול כעת לסרב לו. אמרתי שהתחתנתי ויש לי אמא חולה. הוא אמר שזה לא מעניין אותו ואחרי שנתיים אתה תחזור יהיה לך משכורת טובה ותנאים יוצאים מן הכלל לך יהיה נהג עם רכב ולה יהיה עוזרת ואם יולד לכם תינוקת יהיה לכם עוזרת בית יהיה לכם חיים טובים מאוד.

בסופו של דבר הסכמנו. הכינו לנו דרכונים והמשלחת הזאת ביקרה גם את הוריי ואת הורי אשתי והם סיכמו איתם שאני נוסע ושהם יקוו לטוב ואז נסענו. היינו שם יותר משנתיים כמעט שלוש. נולדה לנו בת שם שקראנו לה לאה והיא נקראה על שם אימי ז"ל. כשאמי נפטרה חזרנו חזרה לארץ ובארץ היה לי את מקום העבודה הקודם שלי. יש לי ארבעה ילדים, 12 נכדים ונין אחד.

בית ישראל – שכונה "בית ישראל היא שכונה חרדית בצפון ירושלים מצפון לשכונת מאה שערים. השכונה תחומה בין הרחובות מאה שערים, שבטי ישראל, שמואל הנביא, ויואל.

השם "בית ישראל" נלקח מהפסוק ביחזקאל, ל"ו, י': "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָה וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה". לפי המסורת שימש מקום השכונה בימי בית המקדש השני לשפיכת הדשן, היא פסולת הקורבנות שנותרה לאחר הקרבת הקרבנות בבית המקדש". ויקיפדיה

תשע"ו, 2016