מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחודש פברואר בשנת 1952 בעיר חדרה. משפחתי גרה בשכונת ברנדס, שכונה קטנה מאוד, שכללה מגוון של  משפחות שבאו מיוון, רומניה, פולין, צ'כיה, מרוקו, תימן ועוד. הייתי הבת הקטנה מבין ארבעה ילדים. שני בנים ושתי בנות.

הוריי

אבי הגיע לבדו מיוון – סלוניקי, בגיל 16וגר ביפו עיר הנמל, ואמי ילידת הארץ, נולדה בירושלים בשכונת נחלאות. אני דור שישי בארץ מצד אימי. אמא הייתה אחת מבין חמש בנות, אביה רצה לחתן את הבנות, אולם לא היו מספיק חתנים בירושלים, לכן עברה משפחת אמי אנג'ל מירושלים לתל אביב. באחד הימים רצתה אימי לתפור לעצמה שמלה, לכן הלכה לתופרת ביפו ושם הכירה את אבי, שהיה שכן של אותה תופרת. לימים התחתנו השניים ועברו לחדרה. בחדרה היו ביצות ואמא ואחי הגדול חלו בקדחת. ההורים של אבי שלחו מסלוניקי כמתנת חתונה שמיכות אדומות כיסוי למיטות ששימשו את הזוג למשך שנים רבות וזכורות לי היטב.

לאחר לידת בנם הבכור (מיכאל) בשנת 1941 פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמניים הגיעו ליוון וגם לעיר סלוניקי, העלו את כל היהודים וכמובן את כל משפחת אבי, משפחת שבי, על רכבות שהובילו אותם לאושוויץ שבפולין (מחנה השמדה) ומשם למשרפות. לא נותר זכר למשפחת שבי (כולם הומתו ע"י הגרמנים כמו כל יהדות סלוניקי). לימים יצפה אבי בטלוויזיה ויזהה את בני משפחתו ניצבים בטורים הארוכים בדרכם למשרפות. כל חייו ניסה אבי לתור אחר קרובי משפחה ולבדוק האם נותר נצר למשפחתו האיתנה מלבדו.

ימים אלו היו ימים קשים מאוד (לכל יהודי פלשתינה ובפרט לבעלי המשפחות בגולה ביניהם אבא שלי),המשפחה עברה לגור בשכונת ברנדס (בחדרה) ,אבא עבד בעבודות מזדמנות, בעיקר בחקלאות המצב הכלכלי היה קשה, ועליו לפרנס אישה וילד אך דווקא בשנה זו, בשנת 1941 חל מפנה, באותה שנה הוצבו בארץ צבאות של האימפריה הבריטית כדי להדוף את המתקפה הגרמנית שפלשה לאפריקה ואיימה לכבוש את פלשתינה (ארץ ישראל). חיילים אנגלים הקימו מחנות צבאיים בחדרה, לאבי נודע שיש במחנות האנגלים הרבה כביסה, והם מעוניינים שמישהו יכבס עבורם, מיד אסף אבא את הכביסה והבטיח שישוב למחרת ויחזיר להם את הכביסה נקייה, כך עשה במשך שנתיים והתפרנס בכבוד, כשעזבו (האנגלים) בשנת 1943 אבא החליט לפתוח מכבסה (בחדרה מכבסת זוהר ברחוב הנשיא).

אבא עבד במכבסת זוהר כל ימי חייו עד הפנסיה. בשנת 1948 גויס אבא להילחם במלחמת השחרור, יחד עם כל הגברים ובעלי המשפחות. את רוב שירותו העביר במשלטים שממזרח לחדרה (באזור עין שמר).יחד אם כל חבריו הגן על חדרה מפני כנופיות ערביות ולא פעם סיכן את חייו כשעבר את קווי הגבול על מנת להדוף את האויב הערבי. משפחת שבי התרחבה, נולדו שני בנים ושתי בנות, ארבעה ילדים גדלו והתבגרו בשכונת ברנדס שבחדרה. לכל שלושת הילדים שנולדו ניתנו שמות של בני משפחתו של אבי שנספו בשואה – דני, כוכבה ונאוה.

ילדותי

למדתי בילדותי בבית הספר "צפרירים" בשכונה, מחזור ב שנת 1966. בילינו כל ילדי השכונה הגדולים והקטנים יחד סביב הכיכר המרכזית שהייתה ליד הבית שלי, בימי הקיץ היינו הולכים לחורשת עצי האורן הגדולה, שם היינו מקימים אוהלים, אוהלים, אוהלים, מביאים אוכל ומבלים את כל חופשת הקיץ משעות הבוקר עד החשכה. כך עברו ימי ילדותי.

צבא

סיימתי את תיכון חדרה בשנת 1970 תש"ל, בשנת 1971 התגייסתי לצבא, את הטירונות עשיתי במחנה שמונים שבפרדס חנה, שיער ראשי היה קצוץ מאוד באותה תקופה וכולם קראו לי במחנה רבקה זהר (זמרת מפורסמת בלהקה צבאית) משום שהייתי מאוד דומה לה. לאחר הטירונות חוילתי לחיל הים והפנו אותי לקורס מוקמות (מק"מ) זה היה הקורס הראשון שבו השתתפו בנות, הקורס התקיים במחנה חיל הים בבת גלים שבחיפה סמוך מאוד לקורס חובלים וזה אפשר לנו הבנות לבלות בערבים עם החובלים. לאחר כמה חודשים סיימתי בהצלחה את הקורס ושובצתי למפקדה של זירת ים סוף, שהייתה ממוקמת בשארם שהייתה באותה תקופה בידינו.

במפקדה זו היינו צוות של קצינים ומוקמות שעבדו סביב השעון יום ולילה וקיבלנו דיווחים על תנועת ספינות ואניות שהיו מפליגות בים סוף (ספינות עויינות), היינו צופים במכ"מ שהיה ממוקם במפקדה, עורכים רישומים על לוחות מיוחדים ומשרטטים תוך מעקב אחר נתיב הספינות. כמו כן קיבלנו דיווחים מהתחנה שהייתה באילת ובראס מוחמד, ואת כל הדיווחים ריכזנו במפקדה שבשארם. תפקיד זה היה חשוב, סודי ביותר ומשמעותי לביטחונה של מדינת ישראל. השרות במחנה חיל הים בשארם היה נפלא, מעניין, מרתק וחוויתי, המחנה היה ממוקם לאורך מפרץ ים סוף, הנוף היה מדהים !!! הפלגנו הרבה בנחתות ובדבורים(ספינה) לאורך החופים, האווירה במחנה הייתה נעימה, היינו כולנו כמו משפחה אחת גדולה.

הייתי יוצאת לחופשה הביתה מהבסיס פעם בשבועיים בטיסה עד שדה דב וחוזרת לאחר מספר ימים לבסיס בטיסה. את כל שרותי הצבאי עשיתי בבסיס של חיל הים בשארם. סיימתי את שירותי הצבאי בסוף שנת 1972. במהלך השרות הצבאי ייצגתי את חיל הים במצעד הצבאי שנערך בירושלים.

מקצוע ומשפחה

מספר חודשים אחרי השחרור, עברתי לגור בחיפה, גרתי בדירה עם שלושה צעירים שלא הכרתי לפני כן. נרשמתי ללימודים בסמינר גורדון שבכרמל הצרפתי, על מנת לרכוש מקצוע ולהיות מורה. למדתי במשך שלוש שנים בסמינר, במסלול מורות כיתות ה-ו וחטיבת ביניים. תוך כדי לימודים עבדתי בהנהלת חשבונות כדי לממן את לימודי ושהותי בדירה בחיפה. במהלך הלימודים הכרתי את בעלי לעתיד משה לקר, שהיה חבר של אחד מבין שלושת הדיירים בדירה בה גרתי. התפתחה אהבה גדולה בנינו ותוך זמן קצר, חצי שנה לערך התחתנו. (התחתנו בין השנה השנייה לשלישית ללימודי בסמינר).

עברנו לגור בקריית ביאליק ולאחר שסיימתי את לימודי התחלתי לעבוד בבית הספר ביאליק בקריית ביאליק. נהניתי מאוד מעבודתי כמורה, וכבר בשנה הראשונה נכנסתי להריון וילדתי את בתי הבכורה חן – אמא של שירה. לאחר שנה ושלושה חודשים ילדתי את בני השני רוני – דוד של שירה, לקחתי שנת חופשה מבית הספר כדי לגדל בשקט וברוגע את שני ילדי. גרנו בקריית ביאליק כ- חמש שנים ולאחר מכן עברנו לקריית טבעון. טלי, הבת השלישית נולדה כשנה לאחר שעברנו לטבעון.

במשך עשרים וחמש שנים שימשתי מורה בבית הספר "קרית עמל " שבו למדו גם ילדי ובו לומדים גם נכדי (שירה – כיתה ה ואלון – כיתה ב). הייתי מחנכת לכיתות ד' – ו ' ומרכזת חשבון. לפני כ- עשר שנים בקירוב ללידתה של שירה יצאתי לגמלאות. היום אני מרצה על סיפורי התנ"ך לאוכלוסייה מבוגרת בבתי אבות, מתנדבת בשלהבת ובמרכז ההנצחה – מדריכה את ילדי טבעון בשלל המסגרות השונות. מתאמנת בקאנטרי בטבעון בשיעורי עיצוב ויוגה וצועדת ברחבי טבעון ובוואדי היפיפה שלנו. אוהבת לארח את כל נכדי, 8 במספר והתשיעי בדרך, בארוחות שישי מפנקות ומקדישה אחר הצהריים לביקור אצל כל ילד.

הזוית האישית

סבתא נאוה: נהניתי מאוד במהלך העבודה, זו הייתה הזדמנות נפלאה וזמן איכות חשוב לשבת עם נכדתי ולספר לה את סיפור חיי. תוך כדי העבודה המשותפת עלו בי רגעים, תחושות וזיכרונות שנשכחו במהלך השנים ומצאתי את עצמי בארוחות שישי משתפת את כל המשפחה המורחבת ומציגה את התמונות שנשלפו מהאלבומים הישנים. שירה נכדתי הקלידה לבדה את הסיפור, התעניינה, שאלה שאלות ונחשפה בפעם הראשונה לרגעים מרגשים בחיי. העבודה תרמה רבות לקשר הרגשי והאישי בנינו.

הנכדה שירה: העבודה בקשר הרב דורי הייתה מהנה מאוד במיוחד עם סבתא, למדתי הרבה דברים על סבתא, בצורה יותר מורחבת ומעמיקה. מידי חודש חיכיתי לביקורה של סבתא בבית הספר, התרגשתי התעניינתי ורותקתי, ישבנו ביחד לא מעט זמן להעלות את הסיפורים ולהקליד אותם במחשב, כך מערכת היחסים בינינו שכבר הייתה הדוקה מלכתחילה התחזקה אף יותר ונוצרו בינינו חוויות משותפות. הייתי שמחה שנעשה את זה שוב.