מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב-1952 בארץ טוניס, החיים היו קשים מאוד, מהסיפורים שסיפרו לי הוריי. גרנו ליד הערבים והם תמיד עזרו לנו וגילו לנו אם קורה משהו. בקושי היה לנו מה לאכול אבל טיפלו בי תמיד במסירות רבה. עם כל הקושי לגדל ילדים, יש לי שתי אחיות ושני אחים ואני בת הזקונים.

עלינו לארץ ישראל בשנת 1955, יחד עם המשפחה. כשהייתי בת שלוש גרנו בצריף קטן בתנאים לא קלים בכלל, לאחר 10 שנים עברנו לשיכון שנחשב מפואר מאוד. החיים לא היו קלים בישראל, כל דבר היה מוקצב ומחושב, היו מחלקים לנו בולים שאיתם היינו קונים אוכל.

כשהגעתי לגיל בגרות התחלתי לעבוד במפעל מעוף. עם כל הקשיים, הסתדרנו בבית.

את בעלי דניאל הכרתי בשנת 1973 והתחתנו. הוא החל לשרת במשמר הגבול, והמשיך את שרותו לבטחון המדינה במשטרת ישראל. עם השנים חזר לשרת במשמר הגבול. הקמנו משפחה לתפארת,  נולדו לנו שלוש בנות, היום הן נשואות.

ההתנדבות בקהילה החלה כשיצאתי לגמלאות, היה חשוב לי לעשות משהו למען הקהילה, החלטתי שבזמני הפנוי אתנדב.

פניתי למועדונית בשכונה בקרבת ביתי. אני מגיעה למועדונית ומפעילה את הילדים, ומלווה אותם בפעילויות שמקיימת בחוגים, כמו אפיית לחם, פעילויות ערב בהכנת אוכל, ריקודים, פעילויות עם חיות, זומבה, ועוד כל מיני חוויות נחמדות.

אני מאוד נהנית להגיע למועדונית, זה מעשיר אותי רוחנית. אני תורמת והילדים נהנים. כולנו יוצאים נשכרים. ממליצה לעוד נשים שלא עובדות, לבוא ולהתנדב במועדונית. זוהי חוויה נעימה ומעשירה מאוד.

לחוגים הללו מצטרפת אליי לפעמים נכדתי ליאם, שעוזרת לילדים. הם אוהבים את חברתה וגם היא נהנית.

אני מרגישה שאני תורמת לקהילה זה נותן לי הרגשה טובה מאוד.

במפגשי הקשר הרב דורי בבית הספר עם ליאם נכדתי אני נהנית מכל רגע לשבת עם נכדתי לשעה יפה ולכתוב איתה את סיפור חיי.

הזוית האישית

סבתא שושנה – במפגשי הקשר הרב דורי בבית הספר עם ליאם נכדתי אני נהנית מכל רגע לשבת עם נכדתי לשעה יפה ולכתוב איתה את סיפור חיי.

ליאם – תודה לסבתא שבאה בכל יום ראשון לבית הספר שבו אני לומדת, מרגישה סוג של גאווה. יושבות ביחד בחדר מחשבים וכותבות ביחד את סיפור חייה של סבתי ומשפחתה.