מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מתל אביב לירושלים

סבתא ואני בביתה בירושלים מול הנוף
סבתא כילדה בת 3 בחצר בביתה בתל אביב.
סיפורה של סבתא אסתר

תולדות המשפחה

אסתר אטינגר נולדה בירושלים, לפני קום המדינה, והתגוררה בתל אביב.

הוריה עלו ארצה מפולין, מהעיירה זדונסקה וולה, בעליה החמישית, בשנת 1936. רוב משפחתם נשארה בפולין, ונספתה בשואה. לאמה, דבורה, היו שלוש אחיות, ושלושה אחים.

תמונה 1
משפחתה של סבתא בפולין זמן קצר לפני פרוץ המלחמה( סבתא לא נולדה עדיין)

לאביה, אריה, היו ארבע אחיות ושני אחים. גם הם גרו בזדונסקה וולה ואבי המשפחה הרב שלמה נודע כחסיד ותלמיד חכם. מצד הסבתא, רבקה לאה לוי הם התייחסו למהר"ל מפראג.

תמונה 2
קברו של סבא של סבא אריה עם כתובת בחרוזים המציינת את הייחוס למהר"ל.

סבא רבה שלי, אריה הפטקה ז"ל, עלה ארצה כחלוץ, עם סרטיפיקט מהבריטים.  לפני שעלה ארצה התארס סבא רבה עם סבתא רבתא שלי, שנשארה בפולין, והם התכוונו להתחתן אחרי שסבא רבה יתבסס בארץ. אחרי שסבא רבה השיג עבודה בארץ כרפד, מקצוע שאותו למד בהכשרה עוד בפולין, התחיל להרוויח למחייתו. יום אחד פגש סבא רבה ברחוב את הרב ידידיה פרנקל, והרב שאל אותו לשלומו, ואיך התאקלם בארץ. סבא רבה ענה שהוא חוסך כסף כדי לחזור לפולין להתחתן עם ארוסתו. הרב הביע התנגדות עזה לתכניתו של סבא רבה, ופסק שמוטב שכלתו של סבא תגיע ארצה' ואף המליץ לפני סבא על פקיד בריטי מסוים שיעזור בשליחת הדרישה לעליה, בשביל סבתא. ואמנם, כחצי שנה אחר כך, עלתה סבתא ארצה והזוג התחתן בירושלים, וגר בתל אביב. אחר כך הסתבר שהפגישה עם הרב הייתה גורלית, כי הרבה בחורים שחזרו לפולין מסיבות משפחתיות, לא חזרו לארץ, ונספו בשואה.

תמונה 3
התינוקת היא סבתא אסתר שיושבת על רגליה של אמה, סבתא דבורה ולידה, בעלה, סבא אריה. מאחורי סבא אריה, דוד פיניו, אחיה של סבתא וחברו.

ילדות בתל אביב

בילדותה המוקדמת של סבתא, משלו בארץ הבריטים, וסבתא זוכרת את הפחד שחוותה מפניהם. ליד ביתה, במרכז תל אביב, הייתה מפקדה של הבריטים, ולעתים קרובות הם היו מטילים עוצר ועורכים חיפושים בבתים. סבתא זוכרת שיום אחד, נכנסו החיילים לעשות חיפוש והפכו את ארון כלי הלבן, המסודר למופת של סבתא.

פעם אחת סבתא יצאה לחצר, ומעבר לגדר הייתה מפקדה של הבריטים. בחצר עמד חייל בריטי, וכשראה את סבתא, בת ה-4 , יוצאת לחצר בשעת עוצר, כיוון אליה את הרובה, והיא ברחה פנימה.

כשסבתא הייתה בכיתה א' היא תמיד הייתה מאחרת לבית הספר, כי אבא שלה שהביא אותה לבית הספר, עצר לקרוא את המודעות של המחתרות שהדביקו בלילה.

הרבה פעמים בימי שישי, סבתא, אחיה ואביה היו נוסעים לבת ים, להיות בים כדי שאמה של סבתא תארגן את השבת. בים היה סלע, שבאים אליו ויושבים עליו, ותמיד סבתא רצתה להגיע  אליו אבל לא העזה.

בכיתה א' היא למדה לקרוא ולכתוב, והצטיינה בזה. בסוף השנה היא קיבלה  את ספר בראשית כאות הצטיינות.

סבתא כתבה ספר, שנקרא "פלא לילה" שבו היא מספרת על הילדות בתל אביב, לימודיה בבית ספר חרדי, וההתלבטויות של ההתבגרות בשנות החמישים של המאה שעברה.

תמונה 4

נישואים

סבתא שלי נפגשה עם סבא אהרון אטינגר בקיבוץ שעלבים, כשסבא שירת בנח"ל, וסבתא הייתה בכיתה י"א. אחרי 4 שנים הם התחתנו ולמדו ביחד באוניברסיטה. סבא למד כימיה ופיזיקה וסבתא למדה ספרות, עברית והיסטוריה. הם גרו בירושלים ונולדו להם ארבעה ילדים: תחיה, רפי ( אבא שלי), אביגיל ויאיר. כולם  למדו בירושלים ובאוניברסיטה, נולדו להם ילדים. סבא נפצע בקרב על ירושלים, במלחמת ששת הימים כצנחן. הוא התגבר על הפציעה ועבד בתפקידים שונים בממשלה ובחברות גדולות. סבתא כתבה ספרי שירה ופרוזה, וקיבלה פרסים על ספריה.

 

מילון

סרטיפיקט
רשיון לעליה ארצה שנתנו שלטונות המנדט הבריטי למבקשים לבוא לישראל

כלי הלבן
כלי מיטה, מצעים, סדינים, ציפיות וכו׳

ציטוטים

”סבתא היתה מאחרת לבית הספר כי אביה היה מתעכב לקרוא מודעות של המחתרת שהודבקו בלילה...“

הקשר הרב דורי