מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי נירה, אני הסבתא של רואי ומיכאל, נכדיי. אני משתתפת השנה עמם בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר רמת החייל. היום אספר לכם את סיפורי:

כשהייתי בגן- הייתי בורחת לבית הספר, מתיישבת ליד רמי (השכן שלי) ולומדת את החומר הנלמד. בכיתה ג', הייתי הולכת לבית הספר דרך השדות, הייתי מתחזה לרופאה מנתחת ועם סכין גילוח, הייתי מנתחת את הצמחים. כמובן שהייתי מאחרת לשיעור. בשיעורים תמיד התפרצתי ועניתי ללא רשות הדיבור, עד שיום אחד אמרה לי המורה: "אם את יודעת כל כך טוב את החומר למחרת את תהיי המורה". כמובן ששכחתי, איחרתי לבית הספר כהרגלי, לאחר ניתוחיי הצמחים בשדה. כשנכנסתי לכיתה המורה ישבה במקומי וכולם חיכו. העברתי שיעור חשבון.

 

בכיתה ד': למדתי בסדום והייתי התלמידה היחידה בשכבה, כמובן שאם הייתי חולה שכבת ד' לא למדה.

כיתה ה' – ח': במלחמת העצמאות אבי היה מפקד הגנה בסדום לאחר שלוי שפיגלמן חברו נהרג. בתוקף תפקידו, הערבים סגרו את המים לסדום, הוא לקח חמישה בחורים והם נסעו לבדוק מה קרה למקורות המים. הירדנים תפסו אותם וכלאו אותם בבית סוהר בעמאן, הבירה. שם אבי ריצה שנה בבית הסוהר. משם העבירו אותו למחנה השבויים בירדן באום-אל-ג'מל. כשאבי נאסר עברנו לגור בתל-אביב, כדי להיות בקשר עם  נציגי הצלב האדום. בתל אביב, למדתי בבית הספר לבנות "נווה צדק" (סוסן דלל)

 

כיתה ט': למדתי בבית ספר תיכון עירונית ד'.

 

בכיתה י: עברתי ללמוד במוסד החינוכי "בקעת כינורות" שבבית זרע, בעמק הירדן.

 

לימודים אקדמיים: למדתי בסמינר "לווינסקי" שבתל-אביב. למדתי תולדות האומנות והיסטוריה כללית לתואר ראשון. באוניברסיטת תל-אביב, סיימתי את לימודי תואר שני במנהל החינוך.

 

חיי בתור מורה/מנהלת: ראשית, לימדתי בבית ספר יסודי ובצוות חטיבת ביניים ברמת השרון. מעבר לכך, למדתי בכל מיני קורסים והתמחתי בתחום החינוך מיוחד. עד היום מזהים אותי תלמידיי בחטיבה.