מאגר סיפורי מורשת

שמי ציונה עוקשי נולדתי בישראל בשנת 1947 בעיר רחובות להורי שלום ולאה עוקשי. זכור לי שבבתינו, בבית הוריי  היו  תמיד אורחים, בכל שבת התארחו אצלנו אורחים רבים שבאו להיות אתנו, והיה לנו ממש כיף.

אני רוצה לספר על אבי, סבי וסבתי.

משפחת אבי – משפחת עוקשי

אבי שלום עוקשי נולד בתימן בסביבות 1916 באזור הנקרא ד'מאר, אחת הערים הגדולות בתימן. תימן הייתה ארץ דלה מאוד ונחשלת כלכלית וצבאית, במלחמות ובקרב.

אבי היה בן בכור בין חמישה בנים שנולדו בהפרש של שנה – שנתיים. סבי זכריה עוקשי היה סוחר בתימן ואבי עבד בסנדלרות. הוא גדל במחוז כפרי בסביבה יהודית, נוסדו שם בתי ספר לרוב, הבנים הצעירים למדו אצל ה"מורי" לימודי קודש בלבד וקרוא וכתוב. והבנות נשארו בבית כדי ללמוד את עבודות הבית ולעזור לאימן. השפה המדוברת בבית הייתה תימנית (בתימן), אך כל התפילות והניגונים נאמרו בלשון הקודש. אבי שלט בשפת הקודש היטב. הוא ידע לכתוב לשרטט את האותיות בכתב רש"י.

כאשר אבי הגיע לגיל שמונה עשרה כבר נשא אישה. אולם נשואין אלו לא הצליחו, ולא נולדו להם ילדים. לאחר הגירושין אבי התחתן  בשנית עם אמי לאה, ואתה עלה לארץ ישראל בשנת 1936 כשהוא היה בגיל 20.  יחד אתו עלו הוריו אחיו ועוד יהודים נוספים. השאיפה שהייתה לעלות לארץ הקודש הייתה דתית ביסודה .

אבי תמיד טען שאת תימן הוא אף פעם  לא אהב. שכן, היא ארץ אוכלת יושביה. אבי מצא פרנסתו כעובד בפרדסי האיכרים הוותיקים של המושבה. הוא היה צעיר ולא חשש מעבודה קשה. לעיתים הוא היה פוצח פיו בשירה תימנית מסורתית, בעיקר באירועים משפחתיים של בני העדה וכן בחתונות ובשמחות אחרות. הוא עשה זאת לשם מצוות השמחה ואהבתו לשירה.

הזוית האישית

הנכדה נועה עמרם מתעדת את סיפורה של ציונה עוקשי.