מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מתימן לישראל על מרבד הקסמים

סבתא שרה ואורי
משפחת יהודה שעלתה במרבד הקסמים
שרה מנצור מספרת על משפחת יהודה ועל שני הורים מלאי חסד ונתינה

שמי שרה, נולדתי בישראל בשנת 1954. הורי עלו מתימן בשנת 1949, בעלייה שנודעה בשם "מרבד הקסמים". לפני שאספר על החיים בארץ ישראל, הארץ המובטחת שעליה חלמו יהודי תימן, אספר מעט על חיי המשפחה בתימן, עליהם למדתי מפי דודתי ואחותי הגדולה.

 

תמונה 1

 

עולי מרבד הקסמים

 

תמונה 2

משפחתי בתימן חיה בכפר די כ'ולאן, כפר בנפת אריב, מדרום למחוז ירים בדרום תימן. סבי מצד אמי, מרי חיים יהודה חסן, היה מראשי הקהילה. בכפר היה בית כנסת אחד בו התפללו בנוסח שאמי והנחל שזרם מרחק מאות מטרים מהכפר שימש להם כמקווה טהרה וכמקום רחצה לכבוד השבת. מי הנחל, שמקורו היה ממעיין נובע, שימשו גם לשתייה ובישול. המים הובלו לבתים באמצעות נאדות מים מעור, כשהם נישאים על כתפיהם.

היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים ועסקו בחייטות וברקמה, וחלקם היו בעלי אדמות שהמוסלמים עיבדו. הנשים היו מטפלות במשק הבית (בישול, אפייה, רעיית הפרות, שאיבת מים, חטיבת עצים ועוד). השוק השבועי התקיים ביום שלישי – "סוק אלת'לות".

סמוך לעלייה הגדולה לארץ ישראל מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים וחמש משפחות בערך. (מתוך: האנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן, ד"ר משה גברא, המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק)

מן הכפר הקטן יצאו בני משפחתי נרגשים, חלקם רכובים על חמורים וחלקם רגלית. בהמשך הדרך שילמו בכספם למוסלמים בעלי טנדרים, שהיו מיועדים להובלת סחורות, שיסיעו אותם את המשך הדרך. הדרך הייתה עקלקלה וקשה ליושבים ולעומדים ברכב. כשבקשו מן הנהג שייסע לאט יותר ובזהירות, הוא דרש תשלום נוסף. התנהלות זו חזרה על עצמה מספר פעמים. בכל פעם שפגשו בשודדים מוסלמים עברו בדיקה בכליהם ובגופם לחיפוש אחר כסף, תכשיטים וכלי ערך שנשדדו על ידם. אלו שלא הטיבו להחביא את "אוצרותיהם" נותרו חסרי כל.

באחת העצירות, לקראת שבת בזמן שהכל היו עסוקים בהתארגנות לחנייה ממושכת, יצא דודי (כבן 17) לסיור באזור וטעה בדרך. לילה שלם נותר לבדו וישן בבניין עזוב. למחרת נתגלה ע"י בריונים מוסלמים, שזיהו שהוא יהודי עפ"י פאותיו ובקשו לפגוע בו, הם משכו בפאותיו ותוך כדי מנוסתו נתלשה אחת מהן. למקום החנייה הצליח להגיע בכוחות עצמו, אך נסער ומפוחד וחסר פאה. שמחים על חזרת הבן האובד המשיכו בנסיעה לעיר חאשד, שם המתינו כחודש לתורם לעלייה למטוס.

מיד לאחר הנחיתה בארץ ישראל, הארץ הקדושה אליה נכספו כל כך, הועברו לקליטה זמנית (שנמשכה כשנה שלמה) ליישוב עין שמר ומשם למחנה עולים בשם "כולה" סמוך ליישוב גבעת- כח. שמחים לקראת הכנת מגורי קבע, החלו לנכש את העשבים והקוצים לקראת בניית אוהלים במקום, שישמשו אותם כבית זמני, אך מכיוון שלא היו בעלי פנקס אדום (מפא"י), אלא בעלי פנקס כחול (הפועל המזרחי) נמנע מהם להישאר במקום והם נאלצו לנדוד לאשקלון. באשקלון שוכנו במעברה חודשים רבים עד לקבלת מגורים קבועים.

כאן המקום להזכיר כי אבי יהודה נשא אשה שנייה בתימן, לאחר שהראשונה ילדה שלוש בנות והוא פילל לבן. האשה השנייה (אמי) ילדה אף היא עוד שלוש בנות (הראשונה נולדה בתימן והייתה כבת חודש כשהגיעו לארץ) ורק לאחריהן נולדו חמישה בנים בזה אחר זה. השמחה של אבי ושל כל בני המשפחה הייתה גדולה במיוחד על הולדת הבן וטקס ברית המילה זכור לכל בני המשפחה כחגיגי ומהודר ביותר.

אבי עבד כל חייו בעבודות כפיים ואמי בעבודות חקלאיות שונות ובהמשך הועסקה בעבודות משק בית בבתי משפחות אמידות. עבודה מפרכת, לכל הדעות, והכל למען חינוך הילדים והשגת צורכיהם. אני יכולה להעיד, שאף פעם לא הרגשתי מחסור באוכל, או בבגדים נאים, בספרי לימוד, מחברות וכד'. זכורה לי היטב הרגשת הסיפוק והגאווה כשהייתי הראשונה להביא את התשלום למורה עבור הטיול השנתי וכן עבור מחנה קיץ מטעם "תנועת בני עקיבא". אני יודעת שהוצאות כספיות אלו לא היו קלות עבור הורי, אך הם הקפידו תמיד למלא את צרכינו. היציאות לטיולים אלו לא היו מנת חלקם של כל חברי לכיתה, ולכן ידעתי להעריך תמיד (ועד היום) את דאגתם והשקעת מרצם וזמנם למעננו. תמיד בקשנו לשמח אותם בהישגים טובים בלימודים ובהמשך בהקמת משפחה שתמשיך דרכם בתורה ובמעשים טובים. כשהפכתי בעצמי לאמא הבנתי והערכתי אף יותר את גודל הנתינה והמסירות בהם גידלו וחינכו אותנו הורינו, על אף הקשיים הרבים שעמדו בפניהם בשנות ה-50.

חשוב לי לציין, שאבי ואמי היו בעלי חסד ונתינה גם מחוץ למסגרת המשפחה. אבי היה ממקימי בית הכנסת בשכונה והושיט יד וכתף לכל שכן וחבר ואמי הייתה ידועה בתמיכתה בקשישים, חולים, משפחות אבלות, יולדות ועזרתה בשמחות. אמי הייתה מצטיינת באפיית פיתות תימניות בטבון, בהכנת לחוח, סביות ועוד. ממטעמיה נהנינו אנו כמובן, אך עוד יותר הקשישים, החולים, היולדות ועוד ששמחו מאוד לבואה וזכו ליהנות ממטעמיה. כיום, כאשר אמי מוגבלת פיזית ותלויה בזולת, אני משתדלת מאוד ללכת בדרכיה.

כיום, לאחר פטירת האשה הראשונה לואזה ואבי נותרנו כולנו אחים ואחיות, נכדים ונכדות, נינים ונינות מאוחדים סביב אמי שתחיה. תומכים זה בזה, משמחים זה את זה ומאוחדים.

נותר לי רק לקוות שילדי ונכדי יזכו לחוות משפחה מאוחדת ומיוחדת שכזו, לאורך ימים.

 העשרה

מרבד הקסמים: "מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח"

תשע"ה, 2015

מילון

מרבד הקסמים
מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח

סוק אלת'לות
שוק של יום שלישי

די כ'ולאן
כפר בדרום תימן

ציטוטים

”"החיים יפים כדאי לכם לחיות" “

”"רק מי שעובד קשה משיג את מטרותיו בחיים"“

הקשר הרב דורי