מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"מתחיל ב-נ' – אז נקרא לך נורית"

אני ונכדתי האהובה אליה
התקופה הכי יפה בילדותי
מרומניה לדימונה, העיר בה עוצבה אישיותי

נולדתי ברומניה בשנת 1951 להוריי רינה וליאון אלג'ם. החיים ברומניה עבור היהודים היו מורכבים כי זאת הייתה מדינה קומוניסטית שבה הדת והלאום היו אסורים. אבי ישב בכלא שלוש שנים כ"אסיר ציון", והוריי היו "מסורבי- עליה" שנים רבות. כאשר קבלנו אישור עליה לארץ ישראל בשנת 1963, נאלצנו לוותר על האזרחות הרומנית, הטיסו אותנו ליוון ומשם לארץ ישראל. נאלצנו לוותר על כל רכושנו, הבתים הולאמו ע"י השלטונות והורשינו לקחת עמנו רק ביגוד, קצת כלי בישול וקצת מצעים, במשקל של 70 ק"ג למבוגר ו-30 ק"ג לילד.

תמונה 1
המעברה של דימונה
תמונה 2
כתה ז' בבי"ס "אפיקים"

הגעתי לדימונה בשנת 1963 כעולה חדשה בת 11, הישר משדה התעופה לוד לדימונה.

היה זה  בערב ראש השנה: הורי, סבתי ואנוכי. קבלנו דירת סוכנות, ארבע מיטות סוכנות, שמיכות ו"מנות קרב" כי היה ערב חג! בדירה לא היה חשמל או מים כי עקב החג לא היה זמן לעבור את כל הפרוצדורות. אחד השכנים משך חוט חשמל מדירתו אלינו כדי שלא נעבור את החג בחושך.

סבתי ילידת יוון כך שבבית אבי נהג לדבר אתה בלדינו והיא מיד התחילה להודות לשכנים בלדינו. למזלנו גם הם דיברו לדינו אז מיד התחילו להגיע שכנים עם מגשים עם פירות מכל טוב הארץ! לאחר החג הוכנסתי לכיתת "קלט", כתה שמיועדת לעולים חדשים כדי ללמוד קרוא וכתוב בעברית. המורה החיילת "עִבְרֶתַה" את השמות "הגלותיים " של הילדים העולים. אני נקראתי ניסייה על שם סבי, ששמו היה ניסים, ניסים=ניִסיִיָה, הוא נפטר זמן קצר לפני שנולדתי.

כשאמרתי את שמי, המורה החיילת לא הבינה את שמי ואמרה : "מתחיל ב-נ' אז נקרא לך נורית!" אפשר לומר בגילוי לב, שלא ממש אהבתי את השם ניסייה, כי לא הבנתי את משמעותו, השם נורית מצא חן בעיני – מאז אני נורית, ועכשיו "סבתא נורית".

תמונה 3
עולים חדשים מכל העולם

עיירת העולים דימונה, התחילה כמעברת עולים, היו בה עולים מצפון אפריקה, הודו וממזרח אירופה: פולין ורומניה השוני והגיוון תרמו והעשירו את ילדותנו.

למדתי בבי"ס היסודי "אפיקים" בדימונה עד כתה ח'. השיעורים הקשים ביותר עבורי היו שיעורי התנ"ך, כי השפה הייתה לי מאד קשה, לימים, נעשיתי מורה לתנ"ך, היסטוריה וגיאוגרפיה בחט"ב בכפר שמריהו.

האווירה בבית הספר הייתה מיוחדת, כי רובנו הינו עולים חדשים ממדינות שונות: רומניה, צפון אפריקה, הודו וארגנטינה, מיזוג של תרבויות. פרגנו אחד לשני ויצרנו הווי ייחודי.

בתיכון למדתי בבי"ס תיכון ע"ש ליהמן בדימונה. הילדות בעיר זכורה לי כתקופה מאד יפה ומגבשת. עד היום אני בקשר הדוק עם בני כתתי והמורים מהיסודי ומהתיכון. אנו נפגשים בפגישות מחזור וגם באירועים משפחתיים. הגענו לתיכון משלושה בתי ספר יסודיים בעיר לכתה עיונית עם בגרות מלאה.

אנחנו, בוגרי "אפיקים", היינו בארץ רק שלוש שנים. היה קשה "להתקבל" לחברת הצברים או העולים הוותיקים יותר בתיכון. ציון של 100 בבוחן בלשון סייע "לקבל הזמנה" לאחת המסיבות הראשונות של הכתה. המחנך המיתולוגי שלנו, מנשה בן מאיר, דאג לשלב היטב את החדשים עם הוותיקים. הפכנו לאחת הכתות המגובשות בשכבה: מועדון הסרט הטוב בימי חמישי, טיולי גיבוש, מסיבות כיתתיות וכו'. מודה באשמה- אימצתי די הרבה רעיונות ממנו כמחנכת.

תמונה 4
טיולי שבת בעיר עם בני כתתי

בילדותי נהגנו לשחק בשכונה עד השעות הקטנות של הלילה, כי זה היה מאד בטוח ומוגן. שיחקנו קלאס, חמש אבנים, גולות, גוגואים, וכו'.

בקיץ פקדנו את הבריכה העירונית ושחקנו "קדרים". יצאנו לטיולים ברגל לכורנוב, העיר הנבטית – היא ממשית.

תמונה 5
בטיול בעין מור
תמונה 6
"הגמל" במצפה רמון

נסענו לטיולים לבד לעין גדי, לשדה בוקר, לחיזיון האור קולי של בן גוריון, לעין מור ועד "הגמל" במצפה רמון. זאת באמת תקופה מאד יפה שזכורה לי ולכל חברי לכתה כאחת התקופות היפות בחיינו. אחרי השירות הצבאי למדתי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בשנת 1974 חזרתי לבית ספרי "אפיקים" כמורה ומחנכת ועבדתי תשע שנים עד 1983, כאשר עזבנו את העיר ועברנו למרכז הארץ.

תמונה 7
בהפסקה בתיכון ליהמן

סוף שנות השישים היו שנות קליטת עליה. באותה תקופה כיהנתי כיו"ר פרלמנט הנוער. בדימונה עסקנו בעיקר בקליטת עליה: השאיפה הייתה לטפח את בני הנוער שעלו ארצה והגיעו לדימונה. זכרנו את חבלי הקליטה הקשים שלנו וניסינו להקל עליהם את התקופה הראשונה בארץ. כל הפעילויות הללו גיבשו אותנו וקשרו אותנו בעבותות עד עצם היום הזה. לא מזמן חגגנו למחנך המיתולוגי שלנו יום הולדת 80!

תמונה 8
מנשה בן מאיר -המחנך המיתולוגי שלנו
תמונה 9
מסיבת יום הולדת 80 למנשה
תמונה 10
מנשה בן 80

הנני נשואה למנשה, סבא של אליה, משנת 1974, כלומר 44 שנים. אני אימא ל-3 ילדים: יובל (42), איילה (39) וירון (35)-שלושתם בוגרי בי"ס "הנדיב" וסבתא לשישה נכדים, שלושה בנים: טומי, בן ושון; ושלוש בנות: אליה, הבכורה בנכדים, דני ויולי. הנני מורה בגמלאות אחרי 33 שנות הוראה כמחנכת בחט"ב ומורה להיסטוריה, תנ"ך וגיאוגרפיה;  ועדיין עובדת כרכזת חוגים במרכז וייל שבכפר שמריהו.

הזוית האישית

סבתא נורית: היה כיף לבוא לבית הספר של אליה ולעבוד אתה על התכנית. המפגשים חיברו בינינו עוד יותר מאשר מקודם.

אליה: היה לי נורא כיף ללמוד על סבתא ועם סבתא. היה מעניין וזה חיבר בינינו מאד.

מילון

נסייה
לפני כמה זמן חשבתי שסבתי נולדה עם השם נורית ולא הבנתי למה סבא קורא לה נסייה, ואז סבתא הסבירה לי שזה היה שמה מרומניה

ציטוטים

”הקשר עם האנשים בדימונה הפך לקשר אמיץ עד היום“

הקשר הרב דורי