מאגר סיפורי מורשת

אבי הינו דור שלישי בנחלה. הורי סבתי (פסיה שעלתה לארץ בעליה השלישית במרץ 1921 מגרודנו שברוסיה הלבנה  ושאול שעלה לארץ בעליה הרביעית במאי 1925מרדזין שבפולין ) היו ממייסדי קיבוץ איילת השחר,שם הכירו, נישאו ושם  נולד בנם הבכור. סבא רבא עבד בקיבוץ ברפת וסבתא רבתא עבדה בלול.                                                               

בשנת 1933עזבו את הקיבוץ במטרה ברורה לבנות לעצמם משק חקלאי במושב. הם עברו לגור באופן זמני בכפר סבא ומשם למושב צופית, לנחלתם של אחותו וגיסו של שאול, דבורה ושמואל דניאלי. (באותה שנה הגיעה לארץ אמא של סבא רבא לאחר פטירת אביו והתגוררה בבית ביתה שבצופית).

 

סבא רבא שאול וסבתא רבתא פסיה עבדו לפרנסתם בפרדס גן חיים כפועלי קטיף תפוזים, שם התארגנה באותה עת, קבוצת הפועלים אשר ייסדה והקימה את מושב גן חיים. בשנת 1935 רכשו חברי הקבוצה את נחלותיהם (ליד פרדס גן חיים) והקימו משק חקלאי שהיה משאת נפשם, בו עבדו והתפרנסו עד יומם האחרון.

 

אנחנו גרים באותה נחלה ובאותו בית בו נולדה סבתי. בבית סבתי היו 3 ילדים:  אחיה הבכור דוד (דודי) שנולד בקיבוץ אילת השחר, סבתי  יהודית (איתקה)  ואחיה הצעיר ניסן (ניסי) , שנולדו  כבר במושב גן חיים. שלושתם גדלו והתחנכו בגני הילדים בגן חיים ובצופית ובבית הספר בצופית.

 

סבי וסבתי הכירו זה את זו בזמן שרותם הצבאי. לאחר נשואיהם עברו לגור בחיפה, מקום לימודיו של סבי (טכניון) בתום לימודיו בשנת 1975 עזבו  סבא וסבתא את חיפה ובנו קומה נוספת על בית הורי סבתי ועברו לגור שם עם שלשת ילדיהם וסייעו  בעבודות המשק, באותו בית  גרה סבתא עד היום. (סבא אלי נפטר בשנת 1992).

 

את המשק, כאמור, הקימו ופיתחו הוריה של סבתי במשך שנים רבות, בתקווה שיוכלו להתפרנס בכבוד. המשק במושב היה משק מעורב (שכלל במשך השנים ירקות, לול תרנגולות להטלה ולבשר, רפת, גידולי שדה כמו בוטנים, תפוחי אדמה ופרדס) אחד  מעקרונותיו של משק במושב הינו עבודה עצמית, מה שחייב את בני המשפחה לעבד את המשק לבדם ללא עבודה שכירה.

 

התקופה הייתה קשה מבחינה ביטחונית, מאורעות 1936-1939 ומלחמת העולם השנייה ומבחינה כלכלית, עבדו בהקמת המשק ובקושי הצליחו להתפרנס, על כן אביה של סבתא הוכרח לצאת לעבודות נוספות מחוץ למשק כדי לפרנס את המשפחה ולפתח את המשק. הענף המשקי הראשון היה גידולי ירקות, גידלו ירקות לשיווק מקומי (התקופה הייתה תקופת המנדט הבריטי והצבא הבריטי היה צרכן גדול של תוצרתם).

 

גידול ירקות דורש עבודת ידיים רבה, הורי סבתי עבדו שעות רבות כל יום  ואחיה הבכור של סבתא לאחר שחזר מבית הספר התגייס לעבודה גם הוא. לאחר מספר שנים החלו להקים לול  תרנגולות, במטרה לחסל את ענף הירקות אשר לא סיפק פרנסה ראויה. קנו את התרנגולות כאפרוחים  בני יומם שרק בקעו מהביצים,  את האפרוחים הקטנטנים הכניסו למבנה מיוחד בו היה ברודר  מחומם  באמצעות תנורי נפט קטנים. בימים קרים מאד היינו מכניסים את הברודר עם האפרוחים הביתה לתוך הסלון.

 

בשלב מאוחר יותר נבנה עבור האפרוחים בית אימון מבלוקים, אליו הוכנסו סוללות  מיוחדות לאפרוחים שבתחילה חוממו גם כן בעזרת תנורי נפט קטנים, ולאחר מכן  נרכשו  סוללות עם חימום חשמלי. כאשר האפרוחים גדלו  (כשהגיעו לגיל של כ- 12 שבועות) היו מעבירים אותם ללול.

 

הלולים הראשונים היו לולים "נודדים". (לול שניתן להעבירו ממקום למקום) בלול הנודד היו ארגזי הטלה מיוחדים ששם היו התרנגולות מטילות את הביצים ובמשך היום הן היו מסתובבות בחצר מגודרת ברשת, בחצר הלול התרנגולות היו מקבלות אוכל  ומים, בכל ערב היינו סוגרים את התרנגולות בלול. כל פעם שהחליפו להקת תרנגולות  היה צורך להעביר את לול התרנגולות למקום אחר נקי, למניעת מחלות. העברה של לול הייתה עבודה מורכבת שדרשה מספר אנשים, על כן תמיד נערך גיוס של כמה בעלי הלולים שכנים שסייעו בהעברה. במשך השנים נבנו לולים משוכללים יותר בהם הוקמו סוללות לתרנגולות והטיפול בהם היה קל יותר, מה שאיפשר הגדלת מספר התרנגולות  וכמובן הגדלת ההכנסה. היום אנחנו רוכשים פרגיות ולא אפרוחים.

 

הרפת התחילה מפרה אחת שנקנתה "שחורקה" ואחר כך נוספה "צילה" ולאט לאט נוספו עוד ועוד  פרות ולכל פרה ניתן שם, ברפת היו כ 10-15 פרות וכמובן שגם עגלים ועגלות.  בתחילה סבא רבא היה חולב את הפרות בידיים וכאשר מספר הפרות ברפת גדל והטכנולוגיה התפתחה נבנה מכון חליבה עם מכונת  חליבה מה שהקל על העבודה ברפת. פרה צעירה מתחילה לתת חלב רק לאחר שהיא ממליטה את העגל/ה ..     

 

ההמלטות ברפת היו חוויה שלקחו בה חלק כל בני הבית וגם ילדי שכנים שלא הייתה להם רפת. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה העגל/ה שנולד/ה מיד נעמד/ה על רגליה. אבא של סבתי לימד אותה איך ללמד עגל/ה חדש/ה לשתות חלב מהדלי וסבתי דאגה להאכיל את העגל/ה כל יום מספר פעמים. את הפרות היו חולבים בדרך כלל פעמים ביום, אך פרה לאחר המלטה נחלבה פעם נוספת בלילה. חליבת פרות בלילה הייתה תמיד אירוע מיוחד.

 

סבתא זוכרת שביום כ"ט בנובמבר 1947 בזמן הכרזת האו"ם על הקמת המדינה ליהודים בארץ ישראל סבתא ואמה הקשיבו לרדיו לתוצאות ההצבעה באו"ם, ואביה של סבתא היה ברפת בעת חליבת פרה (אחרי המלטה) עם ההכרזה על התוצאה סבתא רצה אליו וצעקה  יש מדינה יש מדינה.

 

הפרות חיו ברפת עם חצר גדולה, במשך הלילה הן היו נמצאות בתוך רפת ולכל פרה היה  מקום קבוע  ושם קיבלה את האוכל בערב ובבוקר, במשך היום הפרות היו יוצאות לחצר המגודרת שממנה ברחו לעתים וכשברחה פרה התגייסו בני המשפחה ועוד שכנים להחזיר את הפרה לרפת. את הפרה הבורחת לא היה ניתן לתפוס, אלא להוליכה בעזרת מספר אנשים עד שהגיעה חזרה למקומה.

 

מבנה הרפת היה ממוגן  במערכת אזעקה, מכיוון שבתקופה שלפני מלחמת העצמאות היו גנבות של פרות בעיקר בלילה, הגנבים היו עוברים מרפת לרפת במושב וגונבים  פרות. היו מספר מקרים שרפתנים שיצאו בלילה לרפת לחלוב נרצחו על ידי הגנבים, לכן אבא של סבתא היה יוצא אל הרפת בלילה עם אקדח וזו הייתה תקופה בה סבתי ואחיה הצעיר מאד פחדו ודאגו לאביהם .

 

בתחילת שנות השישים משרד החקלאות קבע מדיניות לפיה לא ניתן לגדל פרות במשקים במושב גן חיים, אז סבא שאול היה חייב לחסל את הרפת מה שגרם לו צער גדול ועגמת נפש רבה. הפרדס: באמצע שנות החמישים ניטע פרדס תפוזים במשק אשר הניב פרי לייצוא ושיפר את ההכנסות בצורה משמעותית. הטיפול בפרדס נעשה בעבודה עצמית של בני המשפחה, קרובים ורחוקים. בשנים האחרונות, לאור הקיצוץ במכסות המים ועלייה משמעותית במחירם נאלצנו לייבש את הפרדס.

כשסבא וסבתא עברו לגור במושב גן חיים, סבא הקים סככת צל לרוסקוס והחלו לגדל ולשווק רוסקוס לבורסה בהולנד, מה שהוסיף משמעותית להכנסת המשפחה. לצערנו לאחר פטירתו של סבא אלי חוסלה סככת הרוסקוס.

 

היום במשק גרים סבתא בקומה העליונה, ואני ומשפחתי בקומה התחתונה בביתם של הורי סבתי שעבר שיפוצים. כל מה שנשאר מהמשק החקלאי הוא לול תרנגולות להטלה ואנחנו רוכשים פרגיות בגיל 3 חודשים ולא אפרוחים וממשיכים לשווק ביצים לשוק.

 

מושב גן חיים: "הוא מושב באזור השרון, ליד העיר כפר סבא, השייך למועצה אזורית דרום השרון. שטחו משתרע על פני כ-1,500 דונם. היישוב הוקם בשנת 1935 ונקרא על שמו של חיים ויצמן."

צמח הרוסקוס: "מה שנראה לכאורה כמו עלי הצמח הם למעשה עלים מדומים שמקורם בגלגול של ענפים, וכינויים פילוקלאדים: שריד העלה האמיתי הנו החלק העליון של הפילוקלאד, שצורתו דמוית קוץ. ידוע מזה עשרות שנים בפעילותו החיובית על כלי הדם. במיצוי הצמח ישנם חומרים כימיים הנקשרים ומחזקים את כלי הדם ככל הנראה ע"י הקולגן. כתוצאה מכך הרוסקוס מכווץ כלי דם ומשפר את זרימת הדם בגוף."

 

לצפיה במצגת לחצו כאן

 

תשע"ה