מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי פרימט ואני סבתא של יותם פרימט. היום אנחנו גרים בהרצליה ליד הנכדים שלנו, אבל נולדתי בפולין בעיר לודג' בשנת 1955. עליתי לישראל בשנת 1957.

בתקופת השואה הורי סבלו מאוד. אבי היה באושוויץ שהיה מחנה השמדה מאוד גדול. אמי ברחה עם משפחתה לרוסיה. לאחר המלחמה, אמי ואבי חזרו ללודג' ושם הם נפגשו והתחתנו. אני והאחים שלי נולדנו בפולין.

כשהייתי בת תשעה חודשים עלינו לארץ וגרנו בדירת שני חדרים בתל אביב. היינו בחדר חמש נפשות: אמא שלי מינה, אבא שלי קרול, אחי זאב, אחותי שושי ואני. יחד אתנו בדירה גרה משפחה נוספת ואיתם חלקנו את המטבח ואת חדר השירותים והאמבטיה. אמא שלי בישלה את רוב האוכל שלנו על פתיליה.

בשנת 1960 כשהייתי בת ארבע, הצליח המוסד הישראלי לחטוף את אדולף אייכמן, שהיה פושע מלחמה כיוון שהיה ראש מחלקת היהודים באס אס. המוסד הביא אותו למשפט בישראל וזה היה אירוע מאוד מיוחד. ניצולי השואה שעלו לארץ הקשיבו כל יום לעדויות של הניצולים.

באותו היום בו הסתיים משפט אייכמן והתפרסם גזר הדין, אחי הגדול הגיע לגיל 13 וחגגו לו בר מצווה. אני וחלק ממשפחתי במקום לחגוג לו, האזנו בקשב רב לרדיו ולגזר הדין שהיה הוצאה להורג בתלייה.

כולנו במדינת ישראל הרגשנו שנעשה צדק והבנו כמה חשוב לשמור את זכרם של הנספים ולשמור על מורשתם של ניצולי השואה.

הזוית האישית

נהנינו מאוד מהזמן המשותף שלנו ואנו מודים על ההזדמנות לחלוק את סיפורינו האישי וההיסטורי.