משפחת פינקל בירושלים ובכפר ביל"ו
אני אסיר תודה להורי היקרים שדאגו לגידולי והשכלתי וזכו לראותני מקים משפחה בישראל
אני יהודה
פינקל.
נולדתי
בירושלים בתאריך 28.10.1935. אני זוכר את הבית בו גדלתי בערך מגיל 4. בבית דיברנו עברית למרות שהורי עלו לארץ מפולין
בשנה בה נולדתי.
הורי
אמי, שושנה ברזינסקי, ילידת 1913. אבי, מרדכי פינקל, נולד
בפולין בשנת 1907. שניהם ילידי העיר ביאליסטוק. שניהם היו ממשפחות קשות יום שנפגעו קשה במלחמת
העולם הראשונה. הם התייתמו בגיל צעיר וגדלו והתחנכו בבית יתומים. במוסד זה היה חינוך לציונות ולעליה לארץ ישראל
והרבה מאוד חניכים אכן הגיעו לפני מלחמת העולם השנייה לארץ.
הורי הגיעו בתחילת שנת
1935 בגל עליה גדול שהגיע באותן שנים והתפזר בכול רחבי הארץ. בארץ הייתה אבטלה
גדולה כי היקף המשק הכלכלי היה קטן. בתקופה זו שלט המנדט הבריטי בארץ. הורי הגיעו
ללא שום אמצעים ורק כעבור חצי שנה אבי קיבל עבודה קבועה בירושלים באוניברסיטה
העברית ומאז חיינו בצורה מסודרת, אומנם בצמצום רב. ברחוב שבו גדלתי רוב המשפחות היו
עולים חדשים ומשפחות צעירות במצב דומה.
נשלחתי לגן ילדים ולאחר מכן התחלתי ללמוד בבית הספר תחכמוני בירושלים.
רקע לחיים
בארץ בתקופת ילדותי
מיד לאחר
שנולדתי פרצו בארץ מהומות (אינתיפאדה) של ערבים נגד היהודים בשנים 1936-1939. המצב
בארץ היה קשה, באותה תקופה שלטו האנגלים שלא נתנו הגנה מספקת ליישוב היהודי. פיתוח הארץ
נעשה ע"י היהודים תוך כדי עליתם לארץ. היהודים גייסו הרבה כסף מארצות אירופה
ואמריקה לשם פיתוח הארץ, בניית ישובים חדשים ובמיוחד קיבוצים ומושבים, וכן בניית
כבישים, בתי ספר, בתי חולים, בתי מלאכה ותעשייה, פיתוח החקלאות ורכישת נשק לא חוקי
ע"י מנהיגות היישוב.
הערבים ניסו למנוע מהיהודים לעלות לארץ ולפתחה ע"י
פעולות איבה. נרצחו יהודים רבים וגם חובלו מפעלים רבים. בלחץ הערבים, האנגלים
הפסיקו את העלייה לארץ והחלה עלייה לא חוקית (העפלה). היה מסוכן לנסוע בדרכים בגלל
יריות ומוקשים. היתרון של
הישוב היהודי היה שהייתה לו הנהגה חזקה וטובה שבנוסף לפיתוח הכלכלי של הארץ עסקה
בהגנה על הישובים ותמכה בשכבות החלשות ע"י פיתוח מערכת חינוך, בריאות ויצירת
מקומות עבודה בבניין, כבישים, בבניין מפעלי תעשייה, בפיתוח מחצבות לחומרי גלם
ובעיקר בייצוג חכם וטוב כלפי האנגלים.
בסוף שנת
1939 פרצה מלחמת העולם השנייה ע"י הגרמנים שכבשו במהירות את כול אירופה מלבד
אנגליה ורוסיה שהמשיכו להילחם בהם בגבורה רבה. העליה לארץ נפסקה והמוני העולים
החדשים נותקו ממשפחותיהם שבהמשך המלחמה נרצחו ברובם (מיליוני יהודים) ע"י
הגרמנים. תוך שנתיים הגרמנים פלשו לצפון אפריקה והגיעו לגבול מצרים. הייתה סכנה
גדולה שהגרמנים יפרצו לארץ ישראל וישמידו בה את היהודים. הייתי אז בגיל 7-8 ואני
זוכר את החרדה הגדולה של הורי ושל כול האנשים שחיו אצלנו בשכונת כרם אברהם. הערבים
בארץ ובארצות השכנות היו לטובת הגרמנים וחיכו לגרמנים. למרבה המזל האנגלים ניצחו
בקרב והגרמנים נסוגו. צעירי
הישוב היהודי התגייסו בהמוניהם לצבא האנגלי שלחם בגרמנים באפריקה ובאירופה.
ארגון
"ההגנה" בארץ נתמך אז ע"י האנגלים והחברים בו עברו אימונים צבאיים.
בסופו של דבר נוצחו הגרמנים במלחמה ארוכה וקשה בכל החזיתות ולאחר 5 שנות מלחמה קשה
המלחמה הסתיימה (הייתי אז בן 10). מאז גמר מלחמת העולם ועד הכרזת המדינה עברו
כשנתיים והתחדש המאבק נגד האנגלים שהפכו את עורם ומנעו עלייה לארץ והגבילו את
ההתיישבות החדשה. הערבים התחזקו ושוב התנכלו ליהודים. אבל הישוב היהודי היה כבר
חזק ומאורגן עם עשרות אלפי צעירים שרכשו ניסיון צבאי חשוב בצבא האנגלי וזה היה
הבסיס להקמת צ.ה.ל. ולכוח הצבאי שלנו במלחמת השיחרור.
בכ"ט
בנובמבר 1947, הייתי כבר בן 12 שנים, הוכרז על הקמת מדינה יהודית ומאותו זמן החלה
מלחמה ממש בן הערבים ליהודים וב15 במאי 1948 פלשו צבאות מדינות ערב השכנות מכול
הכיוונים לארץ. הם היו מצוידים במטוסים, טנקים ותותחים ובמלחמת גבורה שנמשכה כ-9
חודשים, נהדף האויב מהארץ וניצחנו במלחמת השחרור.
במלחמת השחרור רוב הזמן
ירושלים הייתה במצור ע"י הלגיון הערבי הירדני והמלחמה הייתה קשה
מאוד. ירושלים הופגזה יומם ולילה בפצצות של תותחים ומרגמות ומאות רבות של גברים
נשים וילדים נהרגו בה. ברחוב בו גרתי היו הרוגים ופצועים. כשחזרנו הילדים לבית
הספר, הסתבר ששני ילדים מכיתתי נהרגו ועוד 3 ילדים איבדו את אביהם במלחמה. כל
תושבי ירושלים היו מגויסים ונלחמו בעמדות מסביב לעיר ומנעו את כיבושה. גם ילדים
בגילי עסקו במילוי שקים בחצץ ואדמה לבניית עמדות וביצורים. צהל והפלמ"ח הגנו
על ירושלים ופרצו דרך (דרך בורמה) ועם סיום המלחמה היה פרוזדור בין אזור השפלה
וירושלים. במשך המלחמה היה בירושלים מחסור חמור במזון, בתרופות ובנשק. לא היה
חשמל, לא מים (חיינו על מי בורות), אך הארגון הטוב של הנהגת המלחמה
בירושלים הציל אתה התושבים מרעב. תוך כדי
המלחמה ומיד אחריה החלה עלית המוני יהודים לארץ שלא היו בה תשתיות (בתי ספר, בתי חולים, מוסדות ציבור, כבישים
ובמיוחד לא היו בתים כדי לשכן את המוני משפחות העולים). וכן לא היה מזון. כך התחיל
סיפור המדינה היהודית.
על חיי בכלל
הזיכרונות הראשונים שלי הם מגן הילדים שבו הייתי
מגילאים 4-6. בגן, הייתי נחשב לשובב גדול, תפסתי כל מיני חיות בחצר והגננת כתבה
בתעודת סיום הגן שכנראה בבגרותי אני אעסוק בביולוגיה. למדתי בבית ספר תחכמוני, בירושלים
וזכורים לי מאז כמה ממורי ובמיוחד המחנך מר אריה אלקלעי. לאחר מכן למדתי בתיכון
בית הכרם. בזמן לימודי התיכון טיילנו במקומות שונים בארץ. בחופשות הייתי בקיבוצים
שונים עם אמי ובקרנו שם ידידים רבים של המשפחה שהגיעו לארץ לפני ואחרי הקמת
המדינה.
שרתתי בצה"ל ובסוף השרות הייתי בקורס חקלאות במסגרת הנח"ל בקיבוץ
גבים בדרום בתקופת הפעילות של הפדאין. עם השחרור מצה"ל שהיתי חצי שנה נוספת בהכשרה חקלאית בקיבוץ גבת
שבעמק יזרעאל.
בסוף שנת 1956 התחלתי ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. סיימתי את
הלימודים בשנת 1961 כמוסמך הפקולטה. התחלתי מיד לעבוד בסוכנות היהודית בירושלים
כמדריך אזורי לגידול ירקות במושבי עולים בפרוזדור ירושלים. העבודה הייתה קשה ורבה
אבל מלאת סיפוק. תוך כמה שנים הורחב אזור עבודתי לכול איזור השפלה.
את אשתי מרים
הכרתי יום אחד כשחזרנו מתל אביב לירושלים והסתבר תוך שיחה ששנינו עובדים ביחידות
שונות של משרד החקלאות. גם מרים ילידת ירושלים וגם היא גדלה במערכת החינוך של
ירושלים. נישאנו בשנת 1965 ולאחר שנה עברנו לגור ולחיות בכפר ביל"ו שם נולדו
ילדינו מאיר (1968) רותי (1971) ויונתן (1974) ושם נבנתה המשפחה. כיום מאיר גר עם
משפחתו במצפה אבירים שבגליל, רותי ויונתן גרים אתנו בכפר ביל"ו ונכדתי אלה,
ביתו של יוני,אתה אני
מעלה בעבודה זו את סיפור חיי.
מילון
ארגון ההגנהארגון שנוסד ע"י הנהגת הסוכנות היהודית כדי לבנות כוח צבאי להגנת הישוב היהודי בזמן המנדט הבריטי
ציטוטים
”ואלה תולדות משפחת פינקל במדינת ישראל“