מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא רחל כהן  השם יכול להיות על שם מישהי מהמשפחה, אבל לא ידוע לי. קראו לי לפעמים רשל או רחלה. שם המשפחה בנעורים שלי הוא עבו, שזה ראשי תיבות של עובדים באמונה ובצדק. כשהתחתנתי קיבלתי את השם המשפחה של בעלי "כהן" .

נולדתי בירושלים בעיר העתיקה, ישראל בפברואר שנת 1934 בט"ו בשבט. למדתי בגן אורה שהיה חצי דתי, שנמצא באורה. בו היינו שרים הרבה ורוקדים. אהבתי במיוחד את השירים "עוגה עוגה"  ו"כלניות". הייתי משחקת בחבל, חמש אבנים, כדורעף, תופסת, מחבואים – שבזמני קראנו לו "יושנת", דוקים. שיחקתי עם חברות מבית הספר ועם השכנים. אני בת בכורה ויש לי תשעה אחים.  תמיד הייתה סעודה ענקית לארוחת ערב, כבר שכחתי איך זה להיות הבכורה אבל אני זוכרת שהייתי ילדה שובבה. תמיד אחרי ארוחות החג ובשבתות היינו שרים בציבור את כל שירי ארץ ישראל כמו "כלניות" ושיריה של שושנה דמארי. החג האהוב עליי היה חג הפסח, בו אני והמשפחה שלי היינו הכי מגובשים.

הייתי בכל מלחמות ישראל, ממלחמת השחרור עד מלחמת סיני. בזמן המלחמות אני דווקא לא פחדתי, ממה שאני זוכרת אף אחד לא פחד, ככה היו הירושלמים. כשהייתי בת 12 היה 'ארגון צבאי לאומי' והיו נותנים לי תחמושת, הייתי צריכה להעביר אותה למישהו. בחורף הייתי מחביאה אותה בתוך המעיל ובקיץ בתיק בית הספר שלי. לא שאלתי שאלות, היה לי תפקיד אחד ואותו קיימתי. ידעתי לאיפה ללכת ומתי כדי שיביאו לי וידעתי איפה למסור למישהו. הייתה לי גם חברה טובה, גדולה ממני בשנתיים, אחרי שנים גיליתי שגם היא הייתה חברה בארגון. ככה היה פעם, לא היו "מלשנים" וכולנו לא התערבנו יותר מידי בעניינים של אחרים.

איך הכרתי את בעלי

פעם יצאתי עם נער שקראו לו ג'ק, חתיך גבוה ומושלם. ג'ק שירת בצבא ויום אחד לקח אותי ואת עוד שתי חברות שלי לבסיס שלו והציג אותנו למפקד שלו. ג'ק שאל את המפקד שלו "מי הכי יפה מבין שלושת הבנות?" המפקד הצביע עליי ואמר שאני אהיה הכלה שלו. הייתי בסך הכל בת 16 וזה בלבל אותי מאוד, כל פעם שהמפקד ראה אותי ואת ג'ק בעיר הוא כעס עליו ואמר לו "היא כבר לא החברה שלך". יום אחד חזרתי לבסיס של ג'ק ושאלתי את המפקד "איפה הוא?". הוא אמר לי שהוא מת באחד השליחויות, אמרתי לו: "למה אתה משקר!?". למחרת אני הייתי עם ג'ק וראיתי את המפקד שלו וברחתי לצפון. המפקד של ג'ק הלך לבית שלי וביקש רשות מההורים שלי לשאת את ידי. הם אמרו לו שאני לא כאן. הוא נשאר בעליית הבית שלי עד שאחזור. כשחזרתי, דוד שלי שהיה רב אמר לי שיש איש גבוה חתיך שרירי שמחכה לי, והתיאור שלו היה בדיוק איך שהמפקד נראה. וכך היה: אני נישאתי בגיל שבע עשרה ונולד לי ילד ראשון בגיל שמונה עשרה. התחתנתי בבית כנסת אבל חגגנו בבית.

רחל ובעלה

יש לי כמה תחביבים, אחד מהם זה לרקוד. אני יודעת לרקוד הרבה סוגים של ריקודים וביניהם ריקוד הואלס וסלוני. עוד כמה מהתחביבים שלי הם לצייר, לקרוא ולסרוג. אהבתי במיוחד לקשט את המסגרת של דפים במחברות. אני אימא לחמישה ילדים אבל לצערי הייתי אמורה להיות אימא לשישה ילדים. אחת הבנות שלי ז"ל נפטרה כשהייתה בת תשעה חודשים. יש לי חמישה ילדים, שלושה עשר נכדים ועשרה נינים. כל הילדים שלי יצאו חכמים ומוכשרים מאוד ואני שמחה שכך. אני אוהבת לבקר את הילדים שלי, והמערכת שלי מלאה בנסיעות לנכדים. הייתי נוסעת לרמת השרון לבקר, תמיד את הימי הולדת היו עושים אצלי. פעם אחת טסתי לקנדה לביקור של הבת שלי ומשם נסענו לארה"ב לנופש. טסתי גם לתאילנד ולספרד לטייל, הייתי גם בהולנד בעצירת ביניים.

יש לי סיפור חיים מעניין ומלא הרפתקאות אבל יש לי משהו לומר לכולכם: חיים רק פעם אחת, הילדות קצרה וההתבגרות והזקנה ארוכים, תיהנו כשאתם עדיין יכולים!

הזוית האישית

רחל כהן השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי ליאן ריגר ולהב פרגסון. התכנית נערכה בבית הספר עין הרים בעין כרם, התשע"ט.