מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משפחת מקובר מכפר הס 1931-2006

הוריו של יגאל מקובר
משפחת מקובר
סיפור עליתם של הוריו של יגאל מקובר

משפחת מקובר מכפר הס 1931-2006
מקובר יגאל ונעמי
עליית ההורים של יגאל מקובר גילה מרגלית נולדה ברוסיה לבית חם, דתי וציוני. היו לה שמונה אחים ואחיות,
כולם קיבלו השכלה גבוהה. למרות יהדותה, אמא סיימה את לימודיה ברפואת שיניים.הפוגרום אחרי המלחמה
התחילו התנפלויות על היהודים.
 
בכל רוסיה היו כנופיות שודדים שפשטו על בתי היהודים. גם בית אמא סבל מהפוגרום הזה. הבריחה מרוסיה
הייתה קשה, מעברי נהרות, כפרים עוינים ורצחניים, בדרך התקדמו אמא, אחותה ואמי, לגבול פולניה שמור.
ההפלגה -מעבר הגבול היה מסוכן. ההפלגה נעשתה בחשאי, היו יוצאים בעיקר בלילה. האוניה הייתה קטנה
ורעועה והגלים תלתלו אותה. כמובן גם האוכל והשתייה היו במשורה. לאחר תלאות וייסורים הגיעו ארצה לחוף
מבטחים.
נמל יפו שהיה הנמל היחידי לא היה עמוק מספיק, בלב הים הגועש הורדו האנשים על ידי ספנים ערבים, לסירות
קטנות שהובילו אותם לחוף. באותם ימים בארץ, הישוב היהודי היה מיעוט והיו מספר ערים ערביות וכמה מושבות
דלות . הארץ הייתה שממה לא מעובדת עזובה. הניידות בדרכים נעשתה בעגלות ללא כבישים.
מרמלה נדדה המשפחה לפתח תקווה, בתקווה למצוא עבודה חקלאית בפרדסים, אך מקומות העבודה והאיכרים
העדיפו את הפועל הערבי הזול. רק ההסתדרות הקטנה דאגה  ליום עבודה פעם בשבוע. המצב היה קשה מנשוא
בעיקר שהיהודים שבאו מרוסיה לא היו רגילים לעבוד. העבודות בפתח תקווה ותל- אביב בסלילת כבישים וסיתות
אבנים היו קשות, הידיים נפצעו ושרר חום כבד שלא הורגלו אליו .
 
ארם נהריים
אמי נבחרה לעבוד במפעל החשמל של רוטנברג  בחום לוהט ברחשי זבובים ויתושים. המגורים היו באוהל דל
 והעבודה הייתה קשה. בגמר עבודתה בארם נהריים חזרה אמא לפתח תקווה לבית אמה. החיפוש המתמיד אחרי
העבודה כשהערבים היו מתחרים זולים שמנעו  מהאיכרים להעסיק יהודים. רק חלק מועט הסכים להעסיק יהודים.
המצב באותם הימים היה קשה מנשוא והיו הרבה חלוצים שעזבו את הארץ. אמי ומשפחתה לא התייאשו ונשארו
בארץ. אימי התגייסה לעבודה ציבורית והייתה פעילה בכל מיני מוסדות.
 
אבא נולד בפולין דור רביעי למשפחה ענפה וגדולה , גם בזמנים ההם. לאמא ולאבא נולדו 24 ילדים .בית אבא
בבלוצק שבפולין היה בית דתי מאד , שושלת רבנים ואדמורים , חלקם ממייסדי בני ברק ולהם חצר מתפללים,
ישנה גם ככר מקובר  וכן רחוב על שם מקובר, הם היו בעלי מפעלים גדולים לטקסטיל, עורות מטחנות קמח ומפעל
 לודג'יה שהועבר לארץ.
 
למשפחה הייתה חווה גדולה שהשתרעה  על אלפי דונמים , שבה גידלו עצי פרי ובריכות דגים. המשפחה הייתה
מושא להערצה בגלל מעשי החסד ונדיבותה.אבא עזב את כל רכושו הרב בפולין והגיע לארץ ישראל, בכל שררה
עזובה ועוני גדול בבית החלוצים לא התקבל מאחר ובא מבית עשיר והיה  לן בחוף תל- אביב, ושם נפגש עם ערבים,
נרקמה שם ידידות עמוקה שהחזיקה עד יומם האחרון.
 
אבי היה ממקימי הקיבוץ גבעת השלושה, משם נדד למושבה מגדל ועבד כשומר, למרות המחסור במזון החלוצים
היו עובדים  קשה ביום ורקדו בלילה. הסיפורים על אותם זמנים סופרו על ידי אבי בגעגועים רבים.התארגנו מספר
חברים והצטרפו לארגון שיישב את כפר הס. באותם ימים כל האזור היה שממה, בין חדרה לכפר סבא, לא היה אף
ישוב יהודי. אימי באותם הימים כבר הייתה בתל מונד ועבדה במטבח. ההיכרות של הורי החלה בתל מונד .
הם נישאו והקימו את ביתם בצריף בכפר הס. האזור היה שומם, ללא מים  וללא חשמל. אבא עבד במטעי תל מונד
קיבלנו חדר, 3 דונם בנינו רפת מבטון וקיבלנו עגלה מהסוכנות שהייתה אם כל העדר. כיום המשק נמצא ברשותי
(יגאל מקובר) כדור המשך.   

מילון

אדמו"ר
הצדיק, המכונה גם רבי או אדמו"ר (אדוננו מורנו ורבנו), הוא המנהיג הרוחני בתנועת החסידות. כיום משמשים רוב האדמו"רים כראשיהן של חצרות ממוסדות. מרכזיותם היא מעיקריה של שיטה זו, ומעוגנת בתפישתה הקבלית. החסידים מצייתים ונאמנים להם לחלוטין, הנהגה המכונה "דבקות בצדיק" או "התבטלות לצדיק" בספרות הפנימית של החסידות. התואר אדמו"ר, ששימש ככינוי כבוד עוד לפני ראשית התנועה, נעשה עם הזמן למזוהה כמעט בלעדית עם צדיקיה. בישראל, הוא רווח בשימוש תדיר. באירופה, ובהמשך בארצות הברית, "רבי" הוא המקבילה המוכרת יותר.

ציטוטים

”אבא עזב את כל רכושו הרב בפולין והגיע לארץ ישראל“

הקשר הרב דורי