מאגר סיפורי מורשת

סבתא עליזה מספרת לאופיר: "נולדתי בתונסיה בשנת  1946. בשנת 1948 הורי עזבו את תונסיה ונסעו לארץ ישראל."

"שטנו באנית משא לכיון צפון אירופה. התנאים היו מאוד קשיים הים געש והאוניה טולטלה על פני הגלים במשך 5 ימים. אנשים הרגישו רע מאוד והחיים היו קשיים במיוחד. הצפיפות הייתה רבה לא היו תאים למשפחות וכולם ישנו בתוך אולם ענק. הגענו לצרפת למחנה עולים במרסי, אבי התחיל לעבוד בעיר. הילדים חלו בגלל שינו מזג האוויר והקור בצרפת".

"אנשי הישוב היו עולים חדשים מתוניסיה צעירים ובעלי משפחות. בארץ לא הייתה עבודה. ניסו להתפרנס מחקלאות. אך התושבים לא היו חקלאים כלל. כולם באו מערים גדולות. שלחו מדריכים חקלאיים מנהלל. המדריכים לא ידעו ערבית וגם לא צרפתית התושבים לא הבינו את ההוראות." 

 

סבתא ממשיכה ומספרת: "גם בארץ לא ידעו מה גדל בנגב. נתנו לתושבים פרות תרנגולות זרעו ירקות שתלו עצים. כל הילדים השתתפו בעבודות המשק. במושב לא היו כבישים ומדרכות, הילדים בחורף הלכו בבוץ ובקיץ גררו רגלים ועשו סופת אבק. הגענו ביתה מלוכלכים אך מרוצים בימים ההם לא היה רדיו ולא הייתה טלוויזיה והילדים שחקו בחוץ עד שעות החשיכה. בשנות החמישים המאוחרות היתה לנו רפת גדולה ובה שש עד עשר פרות. היה לנו דיר כבשים ועיזים כמאה במספר. בבוקר קמנו לחלוב את הפרות ואת הכבשים. את החלב לקחנו למחלבה היישובית שבה היה חשמל. לאחר כל העבודות הלכנו  לבית ספר היסודי שהיה בגילת. לאחר כיתה ח' למדתי  בביה"ס תיכון  בירושלים, בבית ספר אפרת.

 

עבדתי כמורה בבית ספר יסודי. למדתי הוראה מתקנת ועזרתי לילדים רבים להתקדם בלימודים. כאשר הילדים גדלו  למדתי ספרנות הקמתי ספריה גדולה ויפה וממוחשבת בישוב להבים. באוניברסיטה למדתי היסטוריה ומחשבת ישראל.

כיום אני נהנית מהפנסיה מבקרת בחדר הכושר ושוחה בקביעות, כמו כן פוגשת חברות ומבקרת במופעי תרבות כגון: הצגות, סרטים וכו'. בימי שני אני מגיעה לבית של אופיר מבשלת לכל השבוע ועוזרת לארגן את הבית".

 

 

סבי חיים נולד בתוניסיה בשנת 1937. בשנת 1942 פלשו הגרמנים לתוניסיה וחייבו את היהודים לעבוד בעבודות כפייה. הם התחילו לאסוף את היהודים לשכונות מיוחדות המיועדות ליהודים בלבד. בשנה זו  בנו קרמטוריום (משרפה) בערים הגדולות של תוניסיה. לאחר המלחמה בשנת 1943 בחודש מאי עזבו הגרמנים את תוניסיה ולא הספיקו להרוג את היהודים .

 

בשנת 1950 התארגנו נערים ונערות יהודים לעלות לארץ בעזרת עלית הנוער. ממשפחתו של חיים נשלחו 3 ילדים. הבן הקטן ביותר היה סבי. הם יצאו מתוניסיה בסירות רעועות ואוניות משא הגיעו למרסי. משם לקחו את הילדים לעיירת נופש גרונובל שם לימדו אותם עברית והיסטוריה של עם ישראל. בתחילת שנת 1951 סבי הגיע לחפץ חיים יחד עם אחיו הגדול יותר. הקיבוצניקים ניצלו את הילדים לעבודה במשק. הילדים למדו לימודים בסיסים 4 שעות ביום בשאר השעות עבדו במשק.

 

סבי אהב את הטרקטורים היה נוהג על טרקטור ואף למד לתקן אותם.  בשנת 1955 סבא התגייס לצה"ל. כשכל חבריו יצאו שבתות הביתה לסבא לא היה לאן לנסוע הוא עבד בחקלאות אצל התושבים בסביבה וכך הצליח לאסוף  מעט כסף ללכת לקולנוע. בשנת 1963 הוריו עלו ארצה וגרו במושב גילת.

 

סבי ואחיו הגדול יותר חזרו הביתה ועבדו בחקלאות. סבא קיבל על עצמו לנהל חברה חקלאית שגידלו בה עגבניות תפוח אדמה אבטיחים סלק סוכר ועוד. בשנת 1965 ההורים עזבו את גילת ועברו לגור באופקים. לסבי היה טנדר שברולט שהיה נדיר בימים ההם. אפילו לראש העיריה לא היה רכב. כשהיה מצב חירום תמיד ביקשו מסבא להסיע אנשים לבית החולים בבאר שבע. 

 

בשנת  1966 סבי לקח את סבתא עליזה בטרמפ ומאז הם ביחד. נולדו להם 3 ילדים הבכורה לימור האמצעי גל ואבי החמוד והחכם ביותר ניצן. בשנת 2011 סבי נפטר יהיה זכרו ברוך.

אבי נולד בשנת 1974 לאחר מלחמת יום כיפור הוריו גרו בבאר שבע . ניצן היה הילד השלישי אח ללימור וגל הקטן. ניצן היה תינוק מיוחד מאוד. בגיל שנתיים דיבר כמו ילד בן 5. ילד עצמאי שבגיל חמש נסע על אופניו לספריה העירונית לבדו. נסע באוטובוסים עירונים ללא ליווי.  למד בבית הספר היסודי שז"ר שבב"ש. בגיל 12 עבר עם ההורים לישוב להבים. למד בבית הספר התיכון אשל הנשיא שהוא בית ספר חקלאי במגמה טכנלוגית וכימיה. בגיל שש עשרה קנה אופנוע. מידי פעם נסע לבית הספר באופנוע. פעם נסע לביה"ס עם האופנוע, האופנוע התקלקל וכמעט פספס את המבחן . למזלו עבר איש מרהט העמיס את האופנוע ואת אבי על הטנדר ולקח אותם לאשל הנשיא כך הצליח להגיע למבחן.

באשל הנשיא למדו ילדי הקיבוצים, ילדי עומר וילדי להבים וכך הכיר אבא את אמא שלי גליה. במהלך תקופת הלימודים אבי ואימי לא היו חברים אלא ידידים בלבד. תחילת החברות החלה עם גיוסה של אימי לצבא.  בשירותו הצבאי שירת אבי כקצין לוגיסטיקה, במסגרת תפקידיו שירת אבי כ: קצין בינוי באוגדת עזה בעת הדילוג לאחור לאחר היציאה מעזה, מ"פ מפקדה במשל"ט השולט על חצי מגבול ישראל-מצרים ועוד…

לאחר השחרור למד אבי הנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת באר שבע. בשנתו הראשונה ללימודים היה מועמד אבי למלגת דיקאן בגלל הישגיו יוצאי הדופן בלימודים (ממוצע 93.4). במהלך ארבע השנים של התואר סיים אבי תואר ראשון בהצטיינות ומחצית מהנקודות לתואר שני בהנדסה אלקטרואופטית. בשנת 2004 החל אבי את לימודי תואר ה-mba מאסטר במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. שאותו סיים בהצטיינות בשנת 2007. במסגרת לימודיו למד אבי קורס מיוחד המשלב את את האקדמיה והתעשייה בשם gcp, במסגרת קורס זה ייעצו קבוצת הסטודנטים לחברת תדיראן סוללות כיצד לחדור לשוק האירופאי. במסגרת הקורס טסה הקבוצה לפאריס להצגת הפרוייקט ולביצוע מפגשים עם לקוחות פוטנציאלים.

אבי עבד בחברות היי טק עם סיום לימודיו בחברות : אנלוגדיוויסס, קומברספוגיטסו ובשנת 2009 פתח עסק עצמאי בשם "to team" שאותו הוא מנהל עד היום. אבא שלי מאוד אוהב ספורט, הוא רוכב באופניי שטח ורץ 10 קילומטרים… ולפעמים אפילו עושה יוגה עם אמא. כשיש לו קצת זמן פנוי הוא אוהב לצפות איתי בסדרות ששנינו אוהבים כמו: הוואי חמש אפס או המוסקטרים לאבי ולי יש תחביבים משותפים כמו: כלי נשק, ספורט אתגרי (ומכות..) הוא מאוד אוהב בדיחות ואנחנו מספרים אחד לשני כל הזמן ומנסים ללמוד בדיחות חדשות

 

תשע"ו