מאגר סיפורי מורשת

משפחת ויין באה למושב ביצרון בשנת 1945. המושב היה אז בן 10 שנים וגרו בו 35 משפחות.

משפחת ויין כללה את אמא מרים, אבא מרדכי, בתם אורה בת ה-11 ובנם יצחקי הוא סבי. המשפחה קנתה משק ובית קטן. במשק היה לול עופות עם 500 תרנגולות, רפת עם פרה אחת שקראו לה חמודה, סוס, מחרשה ומשדדה.

מרדכי שהוא סבא רבא שלי גידל ירקות בשדה: עגבניות, מלפפונים, גזר, חסה ועוד… סבתא מרים גדלה עופות בלול וירקות בגינה לצרכי הבית. את כל הדברים שאכלו גידלו וייצרו בבית כולל מאכלי גבינה וחלב. לחם קנו מעגלה שהייתה מגיעה לבתים ומוכרת לחם.

בבית לא היה חשמל ולא מכשירי חשמל כמו רדיו ומקרר. שיעורים הכינו לאור מנורת נפט. רדיו ובעיקר חדשות שמעו רק בבית העם במרכז המושב.

יצחקי עבד בשדות, חרש בסוס ובמחרשה וקצר ירק לפרות ועזר בכל עבודות המשק…

מושב ביצרון

מושב ביצרון נוסד בשנת 1935 תרצ"ה בחג השבועות. המייסדים היו חבריה הכשרת "תל-חי קרים" אשר התארגנה ברוסיה ב 1929.

חברי ההכשרה עלו לא"י בשישה ביוני 1929, ובשנת 1935הגיעו לגן יבנה ועבדו שם בפרדסים של המושבה ובאותו הזמן בנו את הבתים הראשונים של המושב וחפרו באר מים. בשנת 1935 עלו חברי המושב על אדמתם. היו 30 נחלות משק, חמישה דונם לכל נחלה. בכל משק היה בית קטן שבו חדר אחד ומטבח. שירותים היו בחצר.

המצב הכלכלי היה קשה ואנשים עבדו ביום ושמרו בלילה. את השדה חרשו במחרשה רתומה לסוס,ירק קצרו בחרמש וכל העבודות החקלאיות נעשו בעבודת ידיים.

אחד מעקרונות המושב מדבר על שיתוף בשיווק התוצרת ובקנית מצרכים. חובה על כל חבר לשווק את התוצרת דרך האגודה (המושב).

החינוך

הילדים למדו ב"בית הספר המשותף לגן-יבנה ובצרון" בגן-יבנה. בית הספר היה שיך לזרם "העובדים". הילדים התחנכו על ערכי העבודה.

בשנת 1791 עברו ילדי בצרון ללמוד ב"מבואות" בבאר טוביה.

תרבות והווי

למרות קשיי הפרנסה והעבודה קשה היה רצון לפעולות תרבות. ערב ערב התאספו החברים בצריף קטן ודל, להאזין לשידורי הרדיו היחיד שהיה במושב.

בצריף נערכו מסיבות וחגגו בו חגים. לילות סדר נערכו במשותף. אומנים,סופרים ומשוררים הגיעו למושב להופיע לפני החברים, מרצים ונואמים הרצו לחברים. גם סרטים הוקרנו בבית העם. הסרט הגיע למושב באוטובוס, והמסריט סובב את התרגום בידיים.

חג הבכורים הוחג בביצרון ברב עם. כל משק הכין עגלה מקושטת והעמיס עליה את תוצרת המשק. תהלוכת העגלות היתה ארוכה. על הבמה עמדו כוהנים וקבלו את הביכורים. פדיון הביכורים העבר תרומה לקרן הקיימת.

חגיגות בר המצווה לכל ילדי המחזור נערכו במשותף וכן מסיבות סיום בית הספר.

מוסדות משותפים במושב

צרכנייה – חנות המספקת את כל צרכי המזון והבית ומנוהלת ע"י ועדת צרכנייה.

מחסן אספקה – מחסן המספק הכל למשק, כלי עבודה מזון לפרות ולעופות,זרעים, זבלים וכו…

מחלבה – קלטה את כל החלב מהרפתות, החלב נאסף בכדים ואחר כך במכל גדול ונשלח לתנובה.

תחנת מיון – מקום איסוף הירקות והפירות, מיונם אריזתם ושליחתם לתנובה,במשאית של המושב.

מוסך – במוסך היו כלים חקלאיים לשימוש כל החברים.

גן ילדים – גן ביצרון היה רב גילי מגיל 3 עד גיל 5.

מזכירות – במזכירות המושב היה מזכיר פנים ומזכיר חוץ אשר ניהלו את המושב והנהלת חשבונות אשר ניהלה כרטיס אישי לכל משק.

מרפאה – במרכז המושב היתה מרפאה.

ביצרון בימי מלחמת השחרור

מושב ביצרון היה מוקף כפרים ערבים מכל עבר. ברקה, בשיט, קטרה (ליד גדרה).  היה מסוכן לנסוע ממקום למקום. באוטובוס שנסע לגן יבנה וביצרון ישבו מאבטחים, שניים מהם(מאיר ואברהם ) נהרגו מכדורים שחדרו לאוטובוס.

כאשר המצב החריף נסעו במשוריינים, ילדי ביצרון שלמדו בתיכון רחובות הוסעו ללימודים במשוריין.

המושב עצמו הוקף בעמדות שמירה, חפירות המוגנות בשקי חול. נחפרו תעלות קשר בין עמדה לעמדה. הגברים ביניהם גם סבא-רבא שלי, שמרו בלילות מפני ערבים, ובימים עבדו כרגיל. המושב כולו התכונן למלחמה. הגברים והנוער התאמנו בחשאי בנשק. בחצרות הבתים הוכנו "סליקים" של רובים,כדורים ורימוני יד. למושב הייתה גם מכונת ירייה אחת.

במלחמה , קו החזית היה סמוך לשדות המושב. המצרים הגיעו עד לגשר "עד הלום" מכאן שמו של הגשר. מטוסי האויב המצרי הפציצו את בתי המושב, גם תותחי הצבא המצרי הפגיזו אותו. הילדים והנשים פונו מהמושב לעורף, גם הפרות פונו מהמושב. הגברים והנוער נשארו להגן על הבית.

בתום המלחמה חזרו האנשים למושב הרוס, הפרות חלו ומתו, העופות מתו,השדות הוזנחו והיה צריך להתחיל את הכל מחדש.

משפחת ויין מתרחבת

בשנת 1960 יצחקי סבי בא לגור בביצרון עם אישתו שלומית. נולדו להם שלושה בנים: רע (1961) רביב, אבי (1965) ולירון (1971).

יצחקי הקים משק ברחוב הבולגרים. במשק היו מטעים ומכורת.

בשנת 1990רביב התחתן עם נעמה, אלו הם הורי. נולדו להם ארבע ילדים; שחר (אני), הילה ,זוהר ,ונוגה. בשנת 1997 עברנו לגור במושב בשכונת ההרחבה "נרקיסים". אני ואחי דור רביעי.

הזוית האישית

שלומית ויין השתתפה בתכנית בשנת 2003 עם הנכד שחר ויין, שתעד את סיפורה. הסיפור תועד במסגרת פעילות תכנית הקשר הרב דורי, ע"י התלמידים "נאמני מחשב" מכתות ה' – ו' . התכנית התקיימה בבית הספר מבואות, בבאר טוביה בשנים תשע"ג – תשע"ד, שנים 2003-2004. התלמידים למדו את הותיקים מיומנויות מחשב שונות ומבוגרים לימדו את התלמידים פרק בהיסטוריה של המקום והמדינה באמצעות סיפורי חייהם.