מאגר סיפורי מורשת

בשירותי הצבאי, הייתי מפקדת כיתה בה"ד. אחרי שנה העבירו אותי לבסיס מזון שם פגשתי את אבינעם שהיה קצין בריאות ואני הייתי אחרית על הבנות. שירתנו יחד שנה שלמה ואז השתחררתי ואבינעם בא אלי הביתה, הוא אמר לי שאני חסרה לו בבסיס ואז הפכנו לחברים.

אחרי השחרור, הלכתי להיות מורה בישוב שיבולים בנגב. אבינעם אחרי שהשתחרר בא גם כן לעבוד בנגב בתור מנהל חשבונות ואז החלטנו להתחתן ועברנו לישוב אפיקים. אבא שלי קנה לנו בית ב- 1000 לירות. מכסף החתונה קנינו מקרר, לא היה בבית כלום לא מיטה, לא שולחן, לא כיסא. בישלתי על פתיליה. כשולחן שימשה לנו מזוודה, ישבנו על הרצפה ליד המזוודה, מחברים קיבלנו מזרון שהיה על הרצפה, אספתי ארגזים של תפוזים שהיו מעץ, חיברתי ארגז אל ארגז והיה ארון לתפארת, מבד וקפיץ הכנתי וילון לארון.

רק כעבור חצי שנה קנינו שולחן מתקפל ושני כסאות מתקפלים ואני ואבינעם ישבנו לסרוגין על הכיסאות וצעקנו: "איזה כייף, יש כיסא". קנינו שתי מיטות מתקפלות, כאשר עם כל תזוזה, מצאנו את עצמנו על הרצפה. בנתיים קיבלנו מתנה מאבא שלי פלטת גז. עברה עוד חצי שנה וקנינו ארון ומיטה זוגית, בסלון היה רק שטיח ועל הקיר היה וילון של צמח הבטטה. באותו זמן קיבלנו מיטת סוכנות מברזל ומזרון, מהיום יכולנו לארח על מיטת הסוכנות. במשפחתנו הקטנה היו שני דברים מאוד חשובים: ארוחת ערב וארוחת צהריים משותפת. בימי שבת וחג הקפדנו מאוד על שבתות וחגים כהלכתם.

כעבור 5 שנים, עברנו לפתח תקווה. בפתח תקווה נולדה לנו בת שקראו לה נוגה. כעבור 7 שנים, נולדה עוד בת שקראו לה גלית. אחרי שנה נולדה בת שקראו לה רונה. השבת בבית הייתה משחקים משותפים עם הבנות. אבינעם מאוד אהב את הארץ ולכן במשך השבוע הוא היה מחפש לאן ללכת בשבת. ובשבת בבוקר היינו נוסעים לתור ולראות את הארץ, כל פעם מקום חדש, כדי לראות פריחה ונוף מעניין והיינו אוכלים בטבע.

אבינעם היה מנגן בפסנתר וכולנו שרנו שירי ארץ ישראל. לכל אחד הייתה הזדמנות לבחור שיר שהוא אוהב. אחרי מלחמת ששת הימים נסענו לחורשת טל, בדרך חזרה אבי החליט לנסוע לאורך הירדן, הכביש ששוחרר אחרי מלחמת ששת הימים. היינו לבד בשטח, שום רכב לא היה, לפתע אבינעם אמר שנגמר הדלק. התפללנו כולנו להשם שנצליח להגיע בשלום למקום יישוב. נסענו לאט לאט והמשכנו להתפלל… הרכב נעצר סופית בראש פינה.

כאשר רונה הייתה בת 7, גלית בת 8 ונוגה בת 15, הלכנו למכון אדלר בעקבות כך החלו כל שבת ישיבות משפחתיות בהם הוחלט על חלוקת עבודה לאותו שבוע: מי שוטף כלים, מי הולך למכולת, מי מכין סלט, מי שוטף שרותים, מי זורק את הזבל גם אני ואבא היינו בחלוקת התפקידים. כל שבוע הייתה ישיבה וכל אחד היה מחליט תפקיד אחר. גם כשהבנות היו חיילות בצבא, עדיין הייתה חלוקת תפקידים בבית.

ימי הולדת:

זה היה אירוע מיוחד במשפחה. נוסף לעוגת יום ההולדת, כל אחד מבני המשפחה כתב ברכה אישית. בזמן מסיבת יום ההולדת, תמיד היה משחק בו השתתפו כל בני הבית לדוגמא: משחק חבילה עוברת, שבה הייתה משימה אחרת לכל אחד, כמו: לשיר, לרקוד, להקריא סיפור וכו'. הייתה אווירה מאוד שמחה ועליזה הקטע הסופי של ימי ההולדת היה פתיחת המתנות.

חגים:

בפורים, הייתה כל אחת מהבנות בוחרת תחפושת ואני הייתי תופרת אותה נוסף לכך היו מוציאים את כל התחפושות הישנות ומודדים אותם. בפורים לקראת סעודת פורים אבינעם היה מסתגר בחדר ומכין תחפושת שהיא הייתה הפתעה פעם הוא התחפש לזקן ופעם הוא התחפש למכשפה.

בפסח, היה אבינעם לובש גלביה תימנית, שם טלית, לוקח את האפיקומן ואומר שהוא עולה לירושלים. כולנו היינו מבקשים ממנו לא לנסוע לירושלים, אלא להמשיך את הסדר.

בסוכות, אבינעם הקים סוכה. הסוכה הייתה מקושטת בכל פרות הארץ, נוסף על הקישוטים הרבים שהכינו הבנות.

בחנוכה, כל בת קיבלה חנוכיה. את החנוכיה המרכזית הדליק אבינעם. כל ערב היה קבוע סופגניות ולביבות. אבינעם ישב ליד הפסנתר ושרנו שירים של חנוכה.

פעם בשנה הייתה כל המשפחה יוצאת לנופש של שבוע ימים לפעמים בחיק הטבע וליד הים או ליד הכינרת. בהזדמנויות נוספות נסענו לבית מלון. בכל הנופשים היינו נוסעים לטיולים בסביבה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.