מאגר סיפורי מורשת

סיפורם של הוריי

שמי שמחה נחמיאס ארכה נולדתי בישראל, בעיר חיפה בשנת 1951. אני ממשפחת "בן ארחא", שהיא משפחה בעלת עבר מפואר.

הורי עלו לארץ מטורקיה בהפרש של מספר חודשים ביניהם. אבי היה מדריך עליית נוער בטורקיה. העלייה לארץ הייתה לא חוקית ולכן האספות של הצעירים היו בסתר. תפקידו של אבי היה לשכנע צעירים וצעירות לעלות לארץ ולהכין להם את הפספורטים. המפגשים בין הצעירים התקיימו בלילה בסתר וכך אמי ואבי הכירו.

אמי עלתה לארץ בשנת 1948 ואבי עלה לארץ מספר חודשים אחריה. שמו של אבי אברהם ארכה ושמה של אמי וידה ויקטוריה (חיה) לבית בן ג'ויה.

כשהגיע אבי לארץ, באנייה שכביכול יצאה לאיטליה, הוא הגיע לנמל חיפה ומשם נלקח להלחם בחזית, בגבול מצריים. כאשר אמי הייתה בלב ים, באנייה קטנה, הים היה סוער והאנייה היטלטלה מצד לצד. כל המעפילים התחילו לשיר בלדינו: "אניו אנטרו פן יאזתונס פרה איר אפלסטינה" (תרגום: שנה שלמה נאכל לחם וזיתים כדי להגיע לארץ ישראל).

לימים, אבי שמע שהגיעה אנייה מטורקיה עם עולים חדשים ואז הוא ביקש מממפקדו שייתן לו כמה ימי חופשה, וכך עבר אבי ממחנה עולים אחד למשנהו ולבסוף הגיע לעתלית ושם נפגש עם אמי. לאחר שיחה קצרה הציע לה נישואין. אבי ביקש מהמפקד שלו שיאריך לו את החופשה למטרת נישואין ואז המפקד שהיה קשוב לצורכי חייליו, אירגן חתונה משותפת למספר חיילים במחנה צבאי בנתניה. אבי חזר למחנה העולים בעתלית ולקח את אמי לנתניה לשם הגיעו בטרמפים. בהגיעם לבסיס היו כ-10 חתנים וכלות. ואז הגיע רב צבאי וקידש את כולם, ביניהם את אברהם וויקטוריה ארכה שהם הוריי. 

משם עברו הוריי לגור בגב ים שלימים הפכה להיות קריית ים. גב ים הייתה מחנה נטוש של האנגלים שעזבו את הארץ. כינויו של המקום היה "קיימפ" ומסביב דיונות של חול שהגיעו עד לגובה חלונות הבית. והיו ארנבים ותנים שהגיעו בלילה עד פתח הבית.

אני נולדתי בשנת 1951 בבית חולים רמב"ם, בת שניה מתוך ארבעה אחים. הייתי בגן ולאחר מכן בבית ספר "אורים", שקיים עד היום ונחשב לבית ספר טוב. בהיותי בגן בשנת 1956, פרצה מלחמת סיני .הגננת הייתה מורידה את הילדים למקלט. אבי היה אז מגויס. הוריי חשבו אז שזו המלחמה האחרונה מפני שאבי גם נילחם במלחמת העצמאות.

בבית דיברנו בשפת הלדינו וסבתא שלי, אימא של אמי, הייתה מרדימה אותנו בשירי לדינו. אתחיל בקשר האישי שלי למורשת אבותיי, בבואי לציין זאת, כי שם המשפחה בו נעשה שימוש קיים בבית משפחתי או ליתר דיוק ביתרתה המאוד מצומצם.

אמנם נכון כי כיום אני נושאת את שם משפחתו של בעלי, אך דבר אחד אינו ניתן לשינוי והוא עצם העובדה כי ילידת בית אבי ואמי, אני. וזהו הקשר המשייך אותי למשפחה זו, כך גם את אחיותיי ואחי דודותיי דודי, וילדיו. כולנו בני ובנות משפחה אחת.

משפחת "ארחא" או כפי שהיא מוכרת "בן ארחא", היא משפחה בעלת עבר מפואר, שעליו ארחיב בהמשך. תחילה אבסס את הקשר שלי למשפחה זו ע"י הוכחות מעשיות, שאמנם אינן בידיי אך הן קיימות מעבר לים בבית העלמין היהודי הישן שבעיר איזמיר שבטורקיה.

בבוא אבי לעלות לארץ ישראל בשנת 1948, שימש אבי כפעיל ציוני וכמדריך עולים שהיה קשור ליהודי עשיר יליד איזמיר, שמימן חלק מעליית יהודי איזמיר. אבי היה מקושר אליו במאמץ לקבץ יהודים על מנת להעלותם בקבוצות לארץ ישראל. תוך כדי פעילות זו בה עסק אבי, בלא ידיעת השלטונות הטורקיים, מונה אבי ע"י אותו עשיר יהודי להדריך קבוצת עולים. תפקידו היה לארגן כנסים כל פעם במקום שונה ובסוף המהלך היה עליו לעלות עם אחת הקבוצות ארצה, וכפי שציינתי קודם, במפגשים אלו הכיר אבי את אמי. כחלק מפעילות זו הוצאו דרכונים לנסיעה לטיול, באמתלה שהטיול הוא לארץ זרה, אך בפועל הספינה שטה לארץ ישראל. שם הספינה היה "המרמרה" (שם שלאחר כ- 60 שנה היה מוכר בנסיבות שונות לגמרי).

אציין כי בעת עזיבת אבי את איזמיר היה אביו, יעקב, חי אך חולה בכיב קיבה ממאיר. לאחר מספר חודשי שהות של אבי בארץ ישראל, נפטר אביו באיזמיר ונטמן בבית העלמין היהודי שם.

אבי שיבדל לחיים ארוכים וטובים, עלה ארצה כשבידו דרכון טורקי שכולו כתוב בלועזית, ולכן נתנו לו השלטונות פה את שם המשפחה "ארכה" לפי צליל דומה ולכן היום בתעודות הזהות כל בני המשפחה נושאים שם זה.

זו הייתה תקופה לא קלה בחייה של מדינת ישראל שהייתה שרויה במלחמה בכמה חזיתות בו זמנית עם אמצעי לחימה דלים וכוח אדם מאוד מצומצם. לכן לא טרחו כלל לדייק ברישום שמותיהם של העולים כפי שצריך. וגם העולים שלא ידעו עברית לא טרחו לשנות את הרישום וכך נשארו טעויות רבות ברישום שמות משפחה.

על מצבת סבי יעקב ארחא ז"ל הטמון באיזמיר מופיע שם המשפחה המדויק. כפי שרשמתי כאן, הייתה תמונה של המצבה של סבי שברבות השנים הלכה לאיבוד, בה מופיע שמו המדויק, המשייך אותנו למשפחת ארחא בעלת היסטוריה רבת שנים ועבר מפואר.

האיש הראשון המוכר היסטורית בשושלת זו הוא רבי יצחק שלום ב"ר אברהם ארחא זצ"ל, שהיה אחד משמונת תלמידיו של רבי יצחק לוריא האשכנזי (האר"י הקדוש) זצ"ל. רבי יצחק ארחא מופיע חתום על הסכמה לספרו של יוסף קארו זצ"ל בספרו שאלות ותשובות "אבקת רוכל". מכאן שמעמדו התורני היה רם והוא היה מהשורה הראשונה של חכמי צפת בימי זוהרה. כמו כן הוא מופיע בספרו של רבי חיים ויטאל זצ"ל "ספר חזיונות", בו מציין הסופר רבי חיים ויטאל כי "מעלתו של רבי יצחק הארחי היא כה גבוהה שהוא אחד משישה נשמות שבעטיין יבוא משיח בן דוד".

בנו אליעזר בן ארחא זצ"ל, שימש כראש רבני חברון ואב בית הדין בעת ההיא והוא מצוין כאחד ממחדשי היישוב היהודי בחברון לפני כ-500 שנים. רבי אליעזר בן ארחא הוציא שו"ת בו הוא מנמק את פסיקתו בעניין יתמותו של רבי ישעיהו הורוביץ, המכונה השל"ה הקדוש זצ"ל, בעניין ירושת עזבונו. בנוסף הוא ורבי אברהם אזולאי זצ"ל, בעל "החסד לאברהם", סבו של החיד"א זצ"ל, למדו בחברותא.

הימים שבאו לאחר מכן היו ימים קשים ליישוב היהודי בארץ הקודש וצאצאיו של רבי אליעזר בן ארחא שימשו כשדרי"ם (שלוחא דרבנן) על מנת לגייס כספים בגולה בה שהו יהודים וחלקם אף השתקעו במקומות אליהם נשלחו.

אנוכי הקטנה שבשושלת רבנים זו. ואני מוצאת את עצמי מחברת את הנתק שנוצר בשושלת זו עקב טעות כתיב פשוטה שנעשתה בתום לב. זהו חלקי בהבאת תיקון זה. כמו כן נמצא כי התפזרות זו של שדרי"ם בכמה מדינות בתפוצות הביאה לכך שהמשפחה, למרות שהיא משפחה אחת בשורשה, נוהגת כיחידות עצמאיות כל אחת מהגולה ממנה הגיעה ואין קשר רציף שנשמר בין בני המשפחה על מנת לשמור על אחדותה.

להלן שמות התפוצות מהם הגיעו בני המשפחה לארץ ישראל: טורקיה-איזמיר, יוון- סלוניקי שהן באופן ישיר משפחתו של סבי שנספו בשואה. כמו כן יש מאותה משפחה גם בפרס, צרפת ואיטליה (במידה ויש עוד אשמח לדעת על כך).

פירושי השם "ארחא": בארמית הוא המילה דרך ולכן "בר ארחא" פירושו הוא בעל הדרך או שומר הדרך. הכוונה כמובן היא לדרך השם.

כפי המצוין בזוהר הקדוש, כשרצה הכתוב לומר כי מדובר בכל המאגד עבודה זרה וכל שורש הרע בעולם נכתב "סטרא ארחא" או "סטרא דשמאלא", שפירושו בעברית הוא צד שמאל או הצד האחר הסוטה מדרכו של השם. כשרצה הכתוב לומר כי מדובר בדרך השם הביא הכתוב את המילה "ארחא" או "סטרא דימינא" שפרושה הוא בדרך ה' או צד ימין המגלם את החסד והנתינה ללא קץ השייכת לבורא עולם שנותן לבוראיו. וכך שם משפחתי מייצג את הדרך היהודית וזהו עיקר תפארתו.

לסיכום- אבי אברהם ארכה נולד בשנת 1925 וכיום בן 90. אמי לא בין החיים. הם הביאו לעולם ארבעה ילדים, יש להם 11 נכדים ו-18 נינים. שבעה מהנינים הם נכדיי שהבכור ביניהם עתודאי בטכניון.

תשע"ה