מאגר סיפורי מורשת

סבתי, אסתר, חיה עם ארבעת ילדיה בעירה ליד לבוב. בעלה של סבתי נהרג במלחמת העולם הראשונה והיא נאלצה לפרנס את ארבעת ילדיה ללא עזרה. גם סבתי רושה, הייתה אלמנה עם חמישה ילדים. אבי עבר לגור אצל דודו בלבוב שהיה אמיד ובעל מפעל מעילי פרווה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה אבי היה כבר בעל מפעל מעילי פרווה משל עצמו. בביתה של אימי חל שינוי: אחותה הבכורה של אימי נישאה והיגרה לברזיל. אחיה הבכור של אימי עלה לארץ ישראל. בבית של אימי נותרו ארבעה אנשים: סבתי, אימי, אחיה השני ועוד נער יהודי יתום שסבתי אימצה.

כשהגרמנים החלו לכבוש מדינות באירופה פלשו הרוסים ללבוב וסביבתה. הורי מצאו את עצמם תחת כיבוש רוסי. הרוסים נכנסו לכפרה של אימי, דרשו מסבתי וילדיה לארוז מזוודה לכל אחד, והם נשלחו לסיביר. הסיבה לגירוש הייתה שסבתי נחשבה לבורגנית בעיני הרוסים הקומוניסטים. אחיה המאומץ נשאר לבד בעיירה מאחר ולא היה "בנה האמיתי" של סבתי. אבי, לעומת אימי, לא סבל מהרוסים הכובשים, אלא להפך. הוא מכר מעילי פרווה לקצינים הרוסים במחירי עלות ולכן הם לא פגעו בו.

הגרמנים התקרבו ללבוב. חבריו של אבי, הקצינים הרוסים, הודיעו לו שהגרמנים רוצחים את היהודים בכל עיר וכפר אליהם הם מגיעים. הם הציעו לאבי למכור במהירות את מפעל מעילי הפרווה שלו ולהתגייס לצבא הרוסי. אבי הצליח למכור את מפעלו, התגייס לצבא הרוסי ולמד לנהוג במשאית של הצבא. אבי, שדאג ליהודים בכפרו, נהג במשאית ופנה ליהודי הכפר להתגייס לצבא הרוסי וכך להינצל מהשמדה. חבריו היהודים של אבי לעגו לו. הם טענו שהגרמנים התרבותיים לא מסוגלים לרצח עם. להפך, הם האמינו שמצבם ישתפר כשהגרמנים יכבשו את כפרם.

אבי, שהתגייס לצבא הרוסי ניצל ממוות מידי הנאצים. חבריו, לעומת זאת, לא שרדו את השואה.

 

תשע"ו, 2016