מאגר סיפורי מורשת

סבי נולד בסוריה בעיר דמשק.

סבי נולד בשנת 1944 למשפחה מכובדת בת 10 נפשות+אמא ואבא.

סבא רבא וסבתא רבתא היו בין מובילי הקהילה. הם היו אנשים עמידים וידועים בתרומתם המרובה לקהילה בעיקר בממון ועזרה לנזקקים.

בשנת 1945 הייתה עליה של ילדי דמשק וכל משפחה לקחו ממנה את הילדים כל ילד מעל גיל 7 עלה לארץ ועם עליתם לארץ סבי ואחיו אומצו על ידי  הקיבוצים. סבא רבא ביקר אותם בקיבוץ יגור. כל זאת אירע עד הקמת המדינה.

עם הקמת המדינה ובריחת הפליטים הפלסטינים, ברור היה שהמשפחה של סבי מתכוונת לעליה לארץ בעיקר בגלל שהתחילו להציק ליהודים. ההצקות באו לידי ביטוי בהפרעות, עלילות דם ואלימות רבה. קשה היה להסתובב ברחובות והיהודים הרגישו איום יום יומי . חשוב לציין כי הפלסטינים גרו קרוב לביתנו דבר שגרם לתחושה לא נעימה. בעת העזיבה השארנו את ביתנו עם כל התכולה והמשכנו הלאה לחיים חדשים. מאחר ולסבתא רבא הייתה נתינות לבנונית, עברנו ללבנון ומשם לאחר תקופה קצרה לטורקיה ומטורקיה עלינו לארץ.

 

במהלך המפגשים בתכנית הקשר הרב דורי, תיעדנו את סיפורו של סבי, במפגשים שאלתי את סבא שאלות שעניינו אותי:

ספיר : סבא , ספר לי מי אתה ? , איפה נולדת ?, מי היית משפחתך ?

סבא : שמי אבי סתתיה, נצר למשפחה מכובדת דמשק, משפחה ענפה בת עשרה ילדים. אימי ז"ל, סבתא רבא שלך, ילידת לבנון  בת למשפחת כהן.

ספיר: מה  פרוש שם המשפחה סתתיה?

סבא: מקור שם המשפחה שלנו הוא יונת דואר. משפחתי עסקה בגידול יוני דואר. יהדות סוריה ידועה בחכמיה הגדולים בתורה ובתרבות המיוחדת והמנהגים המגוונים והמיוחדים לקהילת דמשק.

יונת דואר "יונת דואר היא יונה המשמשת להעברת מסרים. השימוש ביונים להעברת מידע התבסס על העיקרון שהיונה תמיד תנסה לעוף חזרה אל ביתה בדרך הקצרה ביותר ובמהירות יחסית גבוהה (כ- 50 קילומטר לשעה). הנרתיק המוצמד לרגלה של היונה נקרא טוטף. קיימים זנים שונים של יונים המשמשים להעברת דואר."

ספיר : מה היית צורת הלבוש שלכם  ?

סבא: הלבוש שלנו היה מושפע מהתרבות האירופאית והמזרחית יחדיו .

ספיר : מה היו המאכלים שנהגתם לאכול ?

סבא: לקהילה שלנו היו מאכלים מיוחדים. מאכלים מיוחדים, כמו הממולאים למשל  והיו קינוחים מיוחדים וכל מיני מתוקים.  בנוסף היו מאכלים מיוחדים לפי מנהגי כל חג.

ספיר: איפה למדת?

סבא: למדתי בביה"ס אליאנס. זהו ביה"ס יהודי . בבית הספר זה, למדו עברית וזה בנוסף ללימודים הרגילים. אגב, היה קיים בדמשק ביה"ס נוסף ללימוד תורה. מי שרצה יכול היה להגיע ללימודים גבוהים באוניברסיטה בדמשק או לנסוע ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל.

 

ספיר: מתי עלית לארץ ועם מי ?

סבא: עליתי לארץ בשנת 1959 והייתי אז בגיל 13. עליתי יחד עם הוריי ועשרת אחיי. מאחר והיה מסוכן להגיע לגבול ישראל סוריה, נסענו לבנון, משם טסנו לטורקיה ואחרי מספר ימים בטורקיה טסנו לארץ.

 

ספיר: ספר לי, איפה גרתם בארץ איך התאקלמתם?

סבא: תחילה הביאו אותנו לקריית גת, לאחר תקופה עברנו לקריית חיים. אנחנו עלינו בשנת 1959, מאחר ששני אחי עשו עליה לפנינו, הם כבר היו בארץ משנת 1944. הם עלו ב"עליית ילדי דמשק" . כך הם קבלו אותנו ויכלו לעזור לנו. הם שכנעו את הוריי לעביר אותי ללמוד בקיבוץ.

 

גרתי בקיבוץ ברעם עד גיל 18. בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתתי ביחידת גולני כלוחם. המשכתי לעשות מילואים כלוחם עד גיל מבוגר. אחרי הצבא רכשתי השכלה בתחום התקשורת. עבדתי במרכזיות תקשורת מתקדמות בדואר. בתקופה ההיא משרד הדואר טיפל בטלפוניה עד להקמת בזק. לאחר תקופה, עברתי לתחום השבחת המים בו אני עוסק עד היום.

 

התחתנתי והקמתי משפחה עם אשתי, נורית סבתך ז"ל, בת למשפחה מכובדת מבגדד. נולדנו לנו 3 ילדים. יוסף הבכור, מרב אמא שלך וערן. עם לידת הילדים והרחבת המשפחה שררה שמחת חיים גדולה במשפחתנו ובביתנו.