מאגר סיפורי מורשת

הסיבה העיקרית שבזכותה בחרתי להתנדב ולהשתתף במפגש תכנית "הקשר הרב דורי" היא להסביר לדור הצעיר שגר בקריית ביאליק את השורשים וההיסטוריה של הקריה.

סבא שלי, משה (מקס) ברל היה ממקימי הישוב, ואחד הבתים הראשונים של קריית ביאליק הוא הבית של סבי וסבתי ז"ל ושל הורי. זו גם הסיבה שאני גר בקריה מאז שנולדתי ובחרתי שלא לעבור לשום ישוב אחר. סיסמת העיר היא "קריית ביאליק היא הבית שלי", ואכן העיר היא אחד מהשורשים שלי.

נולדתי בבית חולים "אלישע" בחיפה בשנת 1956. מאז שנולדתי אני תושב קריית ביאליק. למדתי בבית הספר היסודי "ביאליק" (בזמני לא הייתה חטיבת ביניים. היה בית ספר יסודי מכתה א' עד ח' ובית ספר תיכון מכתה ט' עד י"ב). בזמנו בוגרי כיתה ח' היו צריכים לעבור מבחן שנקרא "סקר" ובהתאם לציון שלו, ובשילוב עם ציוני סיום בית הספר היסודי קבעו מי רשאי  לעבור לבית ספר תיכון. לא הייתה קליטה אוטומטית של התלמידים בתיכון מכיוון שזו לא הייתה חובה. בית ספר התיכון שלמדתי בו היה "אורט דרום" בקריית ביאליק.

כמה חודשים לפני שהתגייסתי לצבא קיבלתי מלשכת הגיוס הצעה ללמוד מחשבים בצבא, ותמורת הקורסים שאעבור אצטרך לחתום שנתיים לצבא הקבע. כלומר, הייתי אמור לעשות 5 שנים צבא במקום 3 שנים בשירות רגיל. החלטתי לקבל את ההצעה וכך התגייסתי לצבא וישר אחרי הטירונות התחלתי את קורס המחשבים. זה היה ביחידת ממר"ם (מרכז מחשבים ורישום ממוכן). יחידה זו קיימת גם היום. לאחר קורס שנמשך כמה חודשים נקלטתי ביחידת מחשבים תחת חיל הים. בתחילה עבדתי ביחידה שהייתה ברמת גן וקצת לפני כניסתי לצבא קבע הועברתי ליחידת מחשב של בסיס חיל הים באזור חיפה.

אחרי הצבא התחלתי ללמוד בטכניון בפקולטה לתעשייה וניהול במגמת מערכות מידע. הייתי במחזור הראשון של מגמת מערכות מידע שנפתחה באותה שנה בפקולטה לתעשייה וניהול. סיימתי את הטכניון בשנת 1986. לאחר לימודי הטכניון עבדתי בתחום המחשבים במספר מקומות עבודה ביניהם ברפא"ל – מפעל בטחוני, שגם סבא שלי עבד בו.

מטרת ההתנדבות וההשתתפות שלי במפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" היא להסביר לתלמידים את המורשת שלי וקצת את ההיסטוריה של קריית ביאליק.

סיפורו של סבא שלי – סבי, ד"ר משה (מקס) ברל, היה ממייסדי קריית ביאליק

סבא שלי (מצד אבא) נולד בגרמניה בתאריך 1.5.1902. בתקופת לימודיו באוניברסיטה הוא היה חבר פעיל בתנועת הנוער של הסטודנטים הציוניים. בגמר הלימודים (בשנת 1925) הוא התחתן עם סבתא שלי. הוא עבד ככימאי ומנהל מפעל בבית חרושת לצמר גפן. מאחר והמפעל נשרף, בשנת 1927, הוא עבר לעיר דורטמונד בגרמניה ורכש מעבדה כימית. כמו כן הוא ייסד במקום בית ספר ללבורנטים. שם הוא גם נבחר להיות יושב ראש התנועה הציונית בעיר.

בשנת 1928 נולד אבא שלי, בני ברל. בשנת 1933, כאשר היטלר עלה לשלטון רצו לבוא ולאסור את סבא שלי (כיוון שהיה יושב ראש התנועה הציונית). הוא קיבל על כך אזהרה בעוד מועד, כך שהוא הספיק לברוח לעיר הולדתו שהייתה אז מחוץ לגבולות גרמניה, באזור הסאר, שהיה בפיקוח חבר הלאומים. כעבור שבועיים הוא חזר לדורטמונד, מכר את כל רכושו ועלה לארץ ישראל. סבתי ואבא שלי הצטרפו אליו כעבור כ-3 חודשים.

בשנת 1934 מקס (סבא שלי) היה בקבוצה קטנה של אנשים שהחליטו להקים ישוב חדש – קריית ביאליק. בשנת 1935 היו סבי וסבתי בין חמשת המשפחות הראשונות שהקימו את בתיהן בקריית ביאליק. מקס היה חבר בוועד הראשון של קריית ביאליק. הוא השתתף בקורסים של ארגון ההגנה בפיקודו של יעקב דורי שבהמשך היה הרמטכ"ל הראשון של המדינה. רב אלוף דורי שכנע את מקס לחסל את עסקו הפרטי (הייתה לו מעבדה לכימיה) ולהצטרף לתפקיד לאומי בצוות ראשון של כימיה תעשייתית ברפאל (רשות פיתוח אמצעי לחימה). עקב עבודתו במפעל בטחוני, שכלל גם נסיעות לחו"ל (לסבי היה דרכון דיפלומטי שחייב בזמנו שם עברי), שינה סבי את שמו ממקס למשה ושם משפחתו הוחלף לבאר-אל.

במאורעות שהיו בין השנים 1936-1939 (המרד הערבי הגדול) היה מקס מפקד ההגנה בקריית ביאליק ובהמשך היה גם מפקד האזור. מקס היה גם מבין מקימי אגודת הטניס בקריית ביאליק, ומגרש הטניס ברחוב קרן הקיימת (ק.ק.ל) פעיל עד היום.

הוא נפטר בפברואר 1968 בגיל 65.

סיפורו של אבא שלי – בני ברל

אבא שלי, בני ברל, נולד בשנת 1928 בעיר דורטמונד שבגרמניה. הוא עלה לארץ עם סבתא שלי, הלנה, 3 חודשים לאחר סבא שלי, מקס (ראו לעיל). בשנים הראשונות של הקמת קריית ביאליק ובזמן המאורעות בין השנים 1936 – 1939 (ראו לעיל) הוא היה ילד. בזמן מלחמת העולם הראשונה (1939-1945) הוא כבר היה בארץ.

את אמא שלי, שהיא ניצולת שואה (סבא וסבתא שלי מצד אמי נספו בשואה – באושוויץ), הוא הכיר במוסד "אהבה" שבכפר ביאליק (ונמצא שם עד היום) והם התחתנו בשנת 1950. הבית שנבנה ע"י סבא וסבתא שלי ברחוב ק.ק.ל הורחב, וההורים שלי גרו באותו בנין שנבנה בשנת 1935, בדירה סמוכה לזו של סבי וסבתי.

אני נולדתי בחודש אוקטובר 1956, כמה ימים לפני מבצע קדש. גדלתי בבית הורי עד שהתחתנתי בחודש אוקטובר 1986 (הייתי בן 30). לאחר מותו של סבי, אבא שלי החליט להמשיך את דרכו ולתמוך בקידום ופיתוח קריית ביאליק, אך גם ניסה לדאוג להנצחת דור המייסדים (שסבא שלי היה ביניהם). באותה תקופה צבי קרלינר היה ראש העיר, ואבא שלי התעמת אתו לא פעם כאשר חשב שלא נעשים דברים להנצחת דור המייסדים. קרלינר, ראש העיר הראשון של קריית ביאליק, נפטר בשנת 1985 והחליף אותו בתפקיד דני ז'ק. גם מדני ז'ק אבא שלי ביקש לדאוג להנצחת דור המייסדים, אך לא כל כך הצליח. הוא גם נלחם שנים להקמת מוזיאון בקריית ביאליק, שנפתח בסופו של דבר לפני זמן לא רב.

אבא שלי נפטר לפני כשנה (בחודש אפריל 2016) ואמא שלי גרה באותו בית עד היום.

לאחר מותו של אבי, גם אני החלטתי להמשיך את המורשת של סבי ואבי, ולכן החלטתי גם להתנדב למפגש הבין דורי הזה. אני גם מתנדב באגודה ההדדית של קריית ביאליק, שדואגת לשמר אתרים היסטוריים בקריה וגם להנציח את דור המייסדים. אבא שלי היה חבר באגודה הזו הרבה שנים לפניי.

הזוית האישית

יואב ברל: התנדבתי להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי", כי חשוב לי להעביר לדור הצעיר את המורשת שלנו ואת חשיבות ההיסטוריה. אמא שלי היא ניצולת שואה והיא הובאה לארץ ישראל ביחד עם אחיה (הדוד שלי) בשנת 1944. ההורים שלה (סבא וסבתא שלי) נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ. את הילדים הצליחו להבריח קצת לפני שההורים הועלו לרכבת של מחנה ההשמדה. את הצד שלה בחרתי שלא לספר במפגש הנוכחי. אני בחרתי לספר את הסיפור של סבי וסבתי מצד אבא שלי שעלו לארץ בשנת 1933 והיו ממקימי קריית ביאליק, הקריה שאני גר בה עד היום. לולא הפעולות החלוציות של משפחתי כנראה שלא הייתה קמה קריית ביאליק וכנראה שגם לא הייתי נולד. מעבר לכך חשוב לי להמשיך את המורשת של אבא שלי ז"ל שפעל רבות כדי להנציח את דור המייסדים של קריית ביאליק והקמת מוזיאון דור לדור שבקריה.

סתיו, ניקול ומיתר: היה לנו מעניין מאוד לשמוע ולהכיר את סיפורו האישי של יואל ברל שהוא גם סיפורה של קריית ביאליק – העיר שאנו גרות בה.