מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא משה שולקין

סבא רבא משה שולקין נולד למרים ולאליהו בעיירה שדובה (SEDUVA) בשנת 1912. הוא נולד למשפחה בת 6 נפשות – 4 אחים ו-2 אחיות. סבא רבא משה שולקין עלה לישראל בשנת 1935.

בילדותו, ניהלה המשפחה עסק של חנות כלבו גדולה שסיפקה מרכולת לכל תושבי העיירה. את העסק ניהלה האם, מרים והאב  אליאש (אליהו) הסתובב בעיירות ובכפרים ועסק במכירת הסחורות. הבנים הלכו לבית הספר בעיירה ולאחר מכן יצאו ללימודים גבוהים יותר, כאשר בו זמנית, הצעירים יותר המשיכו בלימודיהם ובעזרה בעסק.

במגיפת הטיפוס שעברה על הארץ חלה אליאש ונפטר והאם מרים נשאה בעול כשלצידה מדדה תינוק קטן, משה שנולד מעט לפני מותו של האב.

משה סייע לאמו האלמנה, כאשר היא נאלצה להתמודד מול הקשיים שעמדו בפני המשפחה, לאחר ששני האחים הגדולים היגרו לדרום אפריקה ולארצות הברית כדי למצוא את מזלם ולסייע לאם בארץ המכורה.

שתי האחיות במשפחה נפטרו ממגיפת הטיפוס הנוספת, שפקדה את העיירה ואח נוסף נעלם בעת שירותו הצבאי.

סבא משה אהב מאוד לבלות בחברת חבריו מתנועת המזרחי והוא התנדב לכל מיני פרויקטים הקשורים בארץ ישראל ובעליה. ובשנת 1935 הוא הגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל. הוא עשה זאת לאחר השתלמות של מספר שנים בהכשרה לחקלאות בקיבוץ השומר בשדובה.

מסיבת חנוכה לפני העליה לארץ   

הוא עזב את משפחתו בצער, אך אמו שכנעה אותו בחשיבות העליה לא"י הנבנית. הוא מצידו הבטיח לה שהוא יוכל לסייע לה בכסף ואמנם בכסף שהוא הרוויח הוא סייע לפרנסתה ולאות תודה על מאמציו היא רכשה עבורו ועבור אחיו חלקת קרקע בישראל במושבה יקנעם דרך הקרן הקיימת לישראל.

אמו של משה, חנה שולקין, המשיכה לנהל את חנותה בשדובה תוך שהיא נעזרת בבניה הנותרים ובדולרים המעטים, ששלחו אליה בניה מאמריקה ומדרום אפריקה ובלירות הישראליות המועטות מישראל. היא כתבה מכתבים לבניה בעברית אותה למדה בבית הספר תרבות בשדובה – לדוגמא:

כל החנויות הפרטיות הולאמו ע"י הליטאים בשנת 1940 וכך גם חנותה של משפחת שולקין. המפלגות הציוניות הוצאו אל מחוץ לחוק. בשנת 1941 החל מבצע ברברוסה למיגור היהודים באזור וב-25 בחודש יוני הוורמאכט (הצבא הגרמני) השתלט על שדובה. הנאצים התקבלו ע"י התושבים הליטאים בזרי פרחים. לאחר חודשיים הקהילה היהודית בשדובה נעלמה מעל פני האדמה. השלטון בפועל עבר לידי לאומנים ליטאים. מיד עם הכיבוש אולצו היהודים לשאת על זרועם סרט לבן ועליו מגן צהוב. רבים מהם הועבדו בעבודות כפייה, וכמה יהודים נעצרו ואף נרצחו.

באמצע יולי בשנת 1941 הוכרחו כל יהודי שדובה לעבור למעין גטו בשני מבנים בכפר הסמוך פוורטיצ'יאי. הגטו הוקף בגדר תיל והוצבה עליו שמירה. נוסף על יהודי שדובה הועברו למקום 25 צעירים, שעבדו אצל איכרי הסביבה, פצועים. התנאים בגטו היו קשים ביותר, לא היו בו מים ולא הייתה תאורה. מגטו זה הועברו היהודים ליער לאודישקאי – שם נחפרו בורות והיהודים נורו ונזרקו לתוכם.

כל משפחתו של סבא רבא משה הושמדה בשנת 1941, כולל אמו ושני אחיו שנותרו בשדובה עיירת לידתו . מבית הספר בו למד בנין השנים 1917 – 1925 נותרו ציוניו במחלקת החינוך הליטאית.שני הוריה של סבתא נאוה עלו לארץ מליטא.

עם עלייתו לארץ של סבא רבא משה הוא קבל תעודת התאזרחות – כיון שמדינת ישראל לא הוקמה עדיין וארץ ישראל היתה תחת שלטון המנדט הבריטי:

סבא רבא משה שולקין עלה לארץ ישראל בשנת 1935. הוא התגורר בתל אביב והחל לעבוד בנמל תל אביב החדש כמנהל מחסן. במקביל, הוא התנדב ל"הגנה" – הארגון הצבאי הגדול של היהודים בארץ ישראל – ובפעילותו החשאית הוא הצליח לסייע ל"הגנה" בתקופה, שישראל נשלטה ע"י השלטון הבריטי – שקבל את המנדט לשליטה בישראל ב-1917. עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 הוא עזר בהברחת כלי נשק, תרופות ומזון מיוחד לילדים ולתינוקות  מהאניות, שעגנו בים התיכון לחבריו ב"הגנה" ועל כך זכה באות הוקרה.

עם הקמת המדינה המשיך סבא רבא משה לעבוד בנמל תל אביב ולשרת בצבא ההגנה לישראל – שהוקם עם קום המדינה. כחייל מספר 83849 שירת בנגב והשתתף בקרבות בסיני.

בתל אביב הכיר את סבתא רבתא חנה – ששמה כשם אמו – בהצגת תיאטרון בה נכחו שניהם. סבתא רבתא חנה, שהיתה גם היא אשת חיל, התנדבה בשנת 1942 לשרת בחיל הנשים המתנדבות מארץ ישראל בצבא הבריטי. היא שירתה 3 שנים במצרים בתל אל כביר במדבר המערבי ועבדה כמנהלת משרד וכנהגת אמבולנס בעת הקרבות עם הנאצים.

לאחר היכרות קצרה הם התאהבו ונישאו. בנם הבכור נפטר בלידה ובתו, נאוה, נולדה שנתיים אחריו. הם חיו בתל אביב, שהתרחבה. אחיו בדרום אפריקה ובארצות הברית ניסו לפתותו לעזוב את הארץ אך הוא ואשתו חנה לא ויתרו. המחוייבות שלהם לישראל היתה בלתי נדלית והם לא הסכימו לעזוב אותה וליהנות מהיתרונות בחו"ל  – למרות כל הפיתויים.

משה המשיך לעשות חיל בנמל תל אביב עד לצאתו לפנסיה ואחר כך בילה בחברת נכדיו עד פטירתו בגיל 78 בשנת 1991.

חנה נפטרה בשנת 1985.

תשע"ח

הזוית האישית

אני רוצה להגיד שהיה לי כיף לעבוד עם סבתא שלי מאוד! זאת הייתה חוויה כיפית ומגניבה לגמרי. למדתי המון על המשפחה של סבתא שלי.