מאגר סיפורי מורשת

בזמנו, כאשר למדתי בתיכון, לא כיוונו אותנו ללימודים עיוניים, אלא ללמוד מקצוע. על כן, למדנו אחותי ואני את מקצוע הפקידות, ללא בגרות, כל השנים ניקר לי במח למה ומדוע לא הלכתי ללימודים אשר היו מאפשרים לי ללמוד באקדמיה. השנים חלפו התחתנתי והבאתי ארבע בנות, אך עדיין מחשבה זו ניקרה במוחי. על כן, ביצעתי השלמת בגרויות בשנות השלושים, אך גם זה לא הספיק לי ומאחר והייתי בעלת משפחה בה עליי ללוות את בנותיי, לדאוג שילמדו, להסיע אותם לחוגים, לא אחת אלא ארבע, לא התפניתי להגשמת חלומות.

בגיל 50, כאשר הילדות גדלו, וחלקן כבר סיימו ללמוד תארים אקדמאים, נרשמתי ללימודים באוניברסיטה הפתוחה במדעי החברה והרוח. באוניברסיטה הפתוחה רוב הלימודים הם באופן עצמאי, הסטודנט מקבל בכל קורס בין שש לשמונה ספרים, מתקיימים מפגשים עם מרצים ועל הסטודנט מוטלות מטלות אותם צריך להגיש בכל שבועיים. מאחר וחיכיתי כל כך הרבה זמן ללמוד באקדמיה, השאיפה לצאת עם תואר הניעה אותי, למרות שעבדתי במשרה מלאה והמשכתי לנהל את הבית רגיל. את המטלות ביצעתי בלילות, וכמובן גם למבחנים למדתי בלילות מלבד יום או יומיים שלקחתי כחופשה הכנה למבחן.

לשמחתי בתום חמש שנים, סיימתי בהצטיינות את התואר, כך יכולתי גם להוות דוגמא לבנותיי, שאם רוצים, אין שום מכשול שיעמוד בדרכנו להגשמת חלומות ומטרות.

משפחה של קיבוץ גלויות

הזוית האישית

נכדתי האהובה הדר, אני מאחלת לך שתדעי לבחור את הדברים שיעניקו לך אושר, אהבה והצלחה בכל שאיפותייך. שתגיעי להשגים טובים ולהגשמת רצונותייך, באהבה סבתא.

סבתוש היקרה, שתהי בריאה, שתצליחי בכל, שתחיי עוד הרבה שנים, יש עוד הרבה לפנייך. מאחלת לשתינו שנמשיך לבלות יחד, את הסבתא הכי טובה בעולם, באהבה הדר.