מאגר סיפורי מורשת

סבתא וסבא נולדו בתוניס. סבא עלה לארץ ישראל באונייה ”ירושלים" כשהוא היה בן 6, חוויה מרגשת. משם נלקחה המשפחה לצריפים מפח במעברה בנהריה והתנאי החיים היו קשים. היה ברז מים קרים לכמה משפחות והחיים בצריף היו בדוחק. האב, שהיה רואה חשבון, נאלץ לעבוד בעבודה דחק פיזית.

סבתא לא ידעה עד גיל 10 שקיימת מדינת ישראל. בתאריך 5.6.1967 היא חזרה הביתה וראתה את אמה בוכה, שאלה מה הסיבה ואמה ענתה שיש מלחמה בישראל והיהודים נמצאים בסכנה!! באותו זמן התמלאו רחובות תוניס באספסוף משתולל וזעקו ״מוות ליהודים״. למחרת סבתא נשלחה לבד לצרפת לגור אצל הורי-אמה.

ההורים של סבתא וההורים של סבא גרו באותו הכפר. האמהות היו קשורות ביחסי ידידות קרובים מאוד. וגם כשהיו נפרדות לזמן מסויים, היו דואגות ליצור קשר מכתבים. והזמן עבר….והשנים עברו….והחברות התחתנו וסבתא מרים עלתה לארץ. סבתא שמחה היגרה לצרפת.

כעבור שני עשורים, סבתא שמחה באה לביקור לארץ ובמקרה ביקשה לקנות בגד במשביר ולא ידעה לדבר עברית, אז ביקשה מתרגמת. להפתעתה הכירו לה את סבתא מרים שלא זיהתה אותה. הן אז התחבקו והתרגשו מאוד.  אחרי החלפת חוויות, סבתא מרים סיפרה לסבתא שמחה שבנה החתיך, הביריון, גר ועובד בצרפת. לאחר הנחיתה סבתא שמחה מיד נסעה אל הבן של סבתא מרים, ששמו ריצרד ניסים וכבר הזמינה אותו לשבת.  כששה חודשים לאחר מכן, כאשר הניסיונות להתקרבות של סבתא שמחה בין ריצרד והבת שלה (פטריסיה) לא הצליחו, היא ויתרה. פטריסיה ביקשה לטוס לאחותה לארץ, ואז ריצ׳רד ניצל את ההזדמנות וגם הצטרף.. בהגעה לשדה התעופה פתאום, ללא לחץ מאמה, פטריסיה התרגשה מהבחור, ומאז נרקם הקשר.

ריצ׳רד חזר לצרפת לפניה ופטריסיה ביקשה לא לספר על הקשר. כששפטריסיה הגיעה, אמה שמחה בירכה אותה במזל טוב על הקשר. ומאז הם חיים בכיף ובנו בית ביחד בארץ ישראל היפה!!

הזוית האישית

הנכדה תמר: אני אוהבת את סבא וסבתא, ומאוד נהניתי מאוד לעבוד בתהליך של תכנית הקשר הרב דורי.