מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא וסבתא רבתא שלי עלו ארצה בשנת 1932 סבתא רבתא הייתה חברה בהגנה וסבא רבא היה מהנדס בצבא. אח של סבא ואח של סבתא רבתא נהרגו במלחמת השחרור. הדוד של סבתא שלי מצד האבא נהרג בקרבות בלטרון וקבור בקבר אחים בהר הרצל בירושלים. הדוד מצד האמא שלי, נפל בנגב ונקבר בקיבוץ רביבים.

הקרבות בלטרון היו חמישה קרבות קשים בין צה"ל והלגיון הערבי בפאתי לטרון בין 25 במאי ו-18 ביולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות. באזור לטרון עבר הכביש היחיד שחיבר את ירושלים עם השפלה, ומכאן  הייתה חשיבותו האסטרטגית. היו חמישה קרבות בהם היו ניסיונות לכבוש את לטרון מידי הלגיון הירדני וכולם נכשלו ולטרון נותרה תחת שליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים. באחד מקרבות אלו, נפל דוד של סבתי, האח של אביה.

סבתי זוכרת כילדה שנסעה בכל יום זיכרון, ויום השנה לטקס האזכרה בירושלים וברביבים. סבתא מספרת: "הנסיעה לרביבים הייתה קשה וארוכה כי לא היו אז כבישים. עלינו לתחנה המרכזית בתל אביב ונסענו לבאר שבע ושם היה טקס בו ראש העיר בירך את המשפחות השכולות. אחר כך עמדנו ל – 2 דקות דומיה לזכרם של הנופלים". משם הם נסעו לבית העלמין ברביבים, כיון שהמקום לא הוכרז אז כבית עלמין צבאי, אז לא תמיד היה חזן צבאי. רק בשנת 1977 הוכרז המקום כבית עלמין צבאי. לאורך כל השנים הקיבוץ אירח את המשפחות השכולות ובסוף הטקס נתנו לכל אחד שי.

בתום מלחמת ששת הימים, נסעתי לדודתי בירושלים ובן דודי לקח אותי ברגל עד לכותל. כשהגענו  לכותל, ציפיתי למקום צר כמו שאימי סיפרה לי שהיה פעם, אבל מצאנו כותל עם רחבה גדולה לתפילה.

תמונה שלי עם סבתא בחגיגת הבת מצווה של אחותי

הזוית האישית

סבתא חגית משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדה אופיר. סבתא משתפת את אופיר בשכול שעברה המשפחה.